יש לי דוב ענק ענקי; והוא בכלל לא דומה לשאר המפלצות שמתחבאות מתחת למיטה שלי.
בלילה הוא מכין לי מכשולים, כדי שיהיה לי קשה להגיע אליו, אבל אני מנצחת אותם כל פעם מחדש וזה ממש כיף. הפרס שלי הוא לחבק את הגוף הענק ענקי שלו. לטבוע בתוך החיבוק שלו.
לפעמים אני מתרוממת לבדוק כמה הרגליים שלו יוצאות מהמיטה, והן ממש יוצאות - מאמצע השוק, אבל ככה הוא גבוה. ואני לא מרחמת עליו, כי נעים לי שהוא במיטתי ושומר עלי ומרדים אותי ומעיר אותי ואני יכולה ללטף את הפרווה הנעימה שלו בכל הגוף.
לפעמים הוא משמיע קולות כאלה, נהמות דוב. שואג ווואאא או רוואאא. למזלי אני מדברת בשפת החיות ויודעת שהוא משמיע אותן כדי להראות לי כמה הוא חזק, כדי להצחיק אותי ולשובב אותי וגם תמיד בסוף מופע הקולות תגיע הקריאה: "בואי-בואי לכאן, חמודהההה" ואז הידיים הארוכות שלו לופטות אותי ועושות לי דרך להתקרב אליו לכירבול.
כשהוא עומד על שתי הרגליים, אני מגיעה לו לקו בין הבטן לחזה וכדי לראות את הפנים שלו אני צריכה להרים את הראש גבוה, אבל זה לא חשוב כי תמיד הוא מלטף אותי לחיבוק.
לפעמים נידמה לי שהוא לא יודע איזה דוב מפואר הוא, אולם זה חלק מהקסם הענק ענקי שלו - הוא מעדיף שלא להתהדר בפאר שניתן לו. אבל בא לי לצעוק ובכל העולם לספר אודותיו.
אני לא מגלה לו שאני אוהבת אותו, אבל כשאני מרגישה שאני לא יכולה להתאפק אני נושכת אותו מתחת לבית השחי בלי אזהרה, וניראה לי שהוא מבין את שפת הילדות הנשכניות ולכן מקבל את הביסים באהבה.
הכי הוא אוהב לאכול דבש ולמזלי הוא יונק ומלקק ומוצץ מצוין את הפות הורוד שלי וגם מפנגר נפלא באצבעותיו. אחר כך הוא מלקק את האצבעות שלו.
יש לי דוב ענק ענקי; והוא בכלל לא דומה לשאר המפלצות שמתחבאות מתחת למיטה שלי.
