לפני 5 שנים. 6 באפריל 2019 בשעה 17:34
כשרק הכרנו אמרתי לך שאת בלאגן.
בלאגן גדול. בלאגן חיובי.
את כמו סערה שמשתוללת, סוערת. לא עוצרת.
נועזת מושכת, ממכרת, כל המבטים עליך.
ובתוך הראש שלך מתרוצצים מיליון מחשבות, מיליון סיפורים, פנטזיות וחלומות.
במציאות יש מיליון דאגות, מיליון חששות, חרדות, פחדים ואכזבות.
אין אצלך שקט. ורואים את זה אצלך בעיניים.
חוץ מרגע אחד קטן,
הרגע שאני מניח את כף היד שלי על הפנים שלך, הרגע שאת עוצמת את העיניים, מוציאה את כל האוויר ופשוט מתפנקת על היד שלי.
נותנת לי כל חלק מהגוף שלך לרגע אחד של שקט.
* או כשאת אוכלת שוקולד..