איך לשלוט בך.
הלוואי שזה היה פשוט, הלוואי שזאת הייתה השליטה הרגילה והפשוטה.
פשוט הייתי שולט עם הידיים ועם הזין שלי, מרביץ משפיל מכאיב מוריד למטה.
אני הכי טוב בשליטה הזאת.
ולמרות הזלזול בשליטה הזאת יש בה גם כוח.
אבל לי קל לשלוט בצורה הזאת, ואת היית נשלטת כזאת עוד לפני שהגעתי, אמנם לא באותה רמה אבל עדיין לשם רצית להגיע.
מנטלי זה יותר קשה, להיכנס לך לתוך המוח לקח זמן אבל גם שם זה לא לקח לי יותר מדי זמן, גם לשם את רצית שאני יגיע.
ברגע שאני אומר משהו ומתכוון אליו את מבינה שזה מה שיקרה. את נחלמת בי כמו המשוגעת שאת אבל בסוף את מתיישרת למקום שבו רציתי אותך.
לאט לאט זה כבר קורה באוטומט, כמו רפלקס שמפתחים ומשפרים עם הזמן.
אבל כמו הרפלקס שזה משהו מובנה אצל כל אחד מלידה, ככה גם המנטלי היה שמה לפני. אמנם אחרים ניצלו את זה לרעה ופגעו במי שאת אבל אני לקחתי את זה כדי להראות לך שמי שאת, זאת מישהי שהיא לא פרייארית אחושרמוטה.
ושאת צריכה לחייך הרבה כי את בן אדם יפה.
אבל שליטה רגשית? איך אפשר לשלוט ברגש?
לרסן אותו, להשתיק אותו, להגביל אותו, להרחיק אותו.
איך אפשר לקחת רגש ולשים אותו במרחק כל כך רחוק? גם של זמן וגם של מקום.
זה לא איזה שולט ונשלטת שמכירים כמה שבועות אלא 3 שנים של זוגיות.
ואת זה לא ידעת לפניי, לא היה מישהו שלימד אותך שגם את זה אפשר לעצור.
זה מעבר לאני שולט בך.
זה קודם כל אני צריך לשלוט בעצמי.
זאת פעם הראשונה שאת צריכה לשלוט בעצמך.
וזאת הבחירה שלי, ההחלטה שלי שאת צריכה לעשות את מה שאני אומר.
זה לא קל לדעת שאני לא שם כדי להגן עליך ולשמור עליך, לדעת שאני לא שם בשביל לכוון אותך. להציב לך מטרה ולהגיד לך תתמודדי, גם אם תיכשלי וגם אם כואב לך וגם אם את מאבדת את עצמך. אני לא אהיה שם להרים אותך.
ואלוהים ישמור כמה שזה קשה לי לא להיות מי שאני ולשמור עליך.
אז אני לא מוותר ושולט בעצמי.
ואת למדת בתקופה הזאת להתמודד עם עצמך ועם הפחדים, לדעת איך קמים אחרי שנופלים, לדעת איך מתמודדים עם לבד, לדעת שמתוך הבחירה שלי עלי ועליך את תמצאי את הדרך שלך להוציא את כל כולך החוצה.
כי גם שאת לא האמנת בעצמך אני ידעתי מי את מבפנים, פשוט שנינו היינו צריכים לכאוב את הכאב הזה, כאב פיזי מנטלי וגם רגשי.
וכל הכאב הזה שווה את זה.
בעיקר כי את שווה את כל זה.
בתכלס? זאת השליטה הכי אמיתית וקשה שהכרתי.
לשני הצדדים.
