אני נענשת.
עשיתי כנראה משהו מאוד נורא
בסך הכל דיברתי עם הבחור מהחווה
החתיך, הצעיר, עם החזה הבנוי
אז הזזתי אגן מצד לצד, אז ליקקתי שפה, אז אולי הייתי גם קצת רטובה.
על זה כזו מהומה?
איזה מזל שכלום לא קרה, אחרת אני לא יודעת מה הייתה התוצאה.
מהשיערות ראש הכפר הוביל אותי לעבר המטרה.
העיניים נקשרו תוך שנייה
גם הקרסוליים בצורה חזקה
האף נאטם בעזרת צבט קטנה ולא מכאיבה
משהו גדול נכנס לי לפה וגרם לאוויר להיות קצת יותר צר
ראש הכפר הרים אותי ברכות די מפתיעה
בבת אחת, הקרקע נשמטה. נזרקתי לתוך בועה. בריכה עמוקה.
מזל שהצינור שיש לי בפה מחובר בצורה חזקה, אחרת הייתי בולעת מים ללא הכרה.
אני לא מזיזה כפות רגליים, הידיים חופשיות רק כדי שילחמו במים ויהפכו את הסיטואציה ליותר מלחיצה.
אני בלי ראיה ולחלוטין לא יודעת איך לתאר את התחושה.
לקח לי כמה דקות להפסיק להרגיש שאני בנפילה תלולה וקצת להרגע, אם ככה זה נקרא.
וברגע הזה, נסתם לי חור האוויר.
לסירוגין, בין מוות לחיים.
ראש הכפר משחק לי בנשימה.
ראש הכפר משחק לי בישועה.
ראש הכפר משחק לי בביטחון ובקרקע היציבה.
אחרי אני לא יודעת. אולי חמש דקות ואולי שעה,
הוציא אותי מהמים. רטובה, מבוהלת, כמו אחרי תקיפה של חיה מזן שנכחד ומגלים שהיא מולך.
הרגליים רעדו והנשימה פירפרה. החזה הלם בחוזקה.
ראש הכפר לא מרחם.
אין צורך לקשור, אני במילא עדיין לא יודעת איפה ימין ואיפה שמאל
השוט אצלו ביד. שוט ארוך ושחור. באורך מטר וחצי לפחות
שש הצלפות ואיבדתי הכרה
התעוררתי במיטה חמימה כשראש הכפר לצידי ועל ראשי מונחת מטלית נעימה
התכרבלתי בחזה שלו וחשבתי לעצמי, איזו טיפשה. ואיזה מעפן הבחור מהחווה.
