המלך הזה, הוא חתיכת בן זונה
ואני אומרת זאת בפה מלא ומצידי שלוחמיו הנאים יבואו לקחת אותי אזוקה אל הפרגוד ומשם ללהבה.
המלך הוא בן זונה
מי הוא, שיערער על שגרתי האהובה
מי הוא שיעצים את הורוד ויכחיל את הכחול, הצבעים היו בסדר גמור גם לפניו
מה נראה לו, עם הגפרור הזה כך זרק אותו שיהפוך ללהבה והצית נשמה שלמה, ולא ידעתי בכלל על האש הזו שבוערת לי בממלכה
מה נראה לו, שהכל עולה באש ונשרף ובוער, והוא סתם עומד ובוהה מה עוד יקרה מהגפרור המדוייק שנזרק. ולא, להשתין על זה לא באמת עוזר, אז אל תגידו שהוא ניסה. הוא רק מגחך עוד יותר.
גמכן כל הדאווין והפאסון, מעיל הפרווה והשרביט הזהוב. הכתר הזה שעל הראש והנעל עם הסיומת החדה. הטבעת הנוצצת עם האבן הסגולה ואין ספור שיפחות למרגלות המדרגות.
ושוב אני מסדרת את השמלה כאילו זה משנה והיא לא תרד תוך שנייה, ושוב בודקת את האיפור כאילו הוא לא ימרח ויתערבב עם דברים אחרים, ומסדרת את השיער כאילו הוא לא יפרע.
יופי הוא נקודת חוזקה, אך לא כאן ובדיוק בגלל זה הוא בן זונה.
בועטת בקירות ומדברת עם הרוחות
וכולם תוהים, אוי מה קרה לנסיכה
שמתם לב שהיא אינה רגועה?
פרחים וחצוצרות, מילים ונחלים.
אוויר ופרפרים,
ירוק מכל עבר ובדים קלילים
ריקודים ומשחקים
היא מחייכת, זו הנסיכה האהובה
שבשקט משחררת נהמה ומסתכלת לצדדים, מחפשת איש מרשים על סוס שחור שיטלטל שוב ושוב את עולמה
כי אחרי כל רעידת אדמה הכל הרבה יותר מעניין והמלך חכם אז הוא מספק לי אין ספור של השראה, מעבר לרצון של ישבן יותר יפה
אני מציצה על מציאות שונה, אני חכמה יותר ממכם בני תמותה, כאילו כך תמיד היה
אך אם זיכרוני לא מטעה בי, זה התחיל מאז שהכחול הכחיל והאדום האדים
