תרים ת'ראש תראה פרפר

מלא באלכוהול.

איך ה' מסובב את המציאות על הזרת הקטנה שלו..

שולח לך קשר לא בריא, בשביל לשכוח קשר אחר..

וזה איכשהו מצליח.. או שלא מצליח?

בכלל לא משנה מה אעבור,  תמיד תישאר לי פינה חמה בשביל מי שהכירה לי רגשות שלא דמיינתי שקיימים..

נכון כבר לא נחזור להיות ביחד,  וכנראה כבר לא נדבר יותר,   אבל זה לא אומר שאני לא מתפלל שיהיה לה ממש טוב בחיים...

ורוצה שהיא תמיד תהיה מאושרת.. ושמחה..

ומקווה שגם אני אהיה.. 

לפעמים, כשנותנים יותר מדי

ומוותרים על דברים אחרים חשובים בשביל קשר חדש ומרגש

ומנסים להחשף ולשתף בנקודות הכי אישיות שיש, אבל זה יוצא דפוק

אז הכל מסתבך, ומתערבב, והולך לפח..

ואז באמת מגיע המבחן- כמה הרגשות לפני היו אמיתיים.. וכמה באמת הנפש הייתה עמוק בקשר..

ומאכזב לגלות, שהמילים מלפני היו ריקות, וחלולות...

אנחנו קובעים להפגש

הכלל היחיד- לא נוגעים בכלל אחד בשניה.. חוץ מזה הכל מותר..

ושנינו יצירתיים וחרמנים בטירוף..

אני בא לאסוף אותך, את עולה לרכב, לובשת שמלה שמחמיאה לך בטירוף, ואני יודע שאת עם החזייה החצי שקופה.

מתחילים לנסוע, מדברים, צוחקים, ואני כל הזמן רואה את העיניים שלך פוזלות ללמטה ובורחות לפני שאראה..

ראית אותו כלכך הרבה פעמים בתמונות, ובכל כך הרבה סיטואציות לא שגרתיות..

העיניים שלי זזות בין הכביש לחזה המושלם שלך  שיושב כלכך קרוב אלי ומחרמן אותי בטירוף..

אנחנו מדברים על הא ודא אבל שנינו חרמנים ורוצים להתפוצץ..

באחד הרמזורים האדומים אני קולט שאת בוהה במכנס שלי

אני שואל אותך- את רוצה שאוציא אותו? את מובכת ומהנהנת קלות

אני פותח את הרוכסן, מוציא אותו ומתחיל לשפשף ברמזור.

את מקרבת את היד ואני מסמן לך לא עם הראש..

זוכרת את הכלל נכון? רק לי מותר לגעת בו...

אנחנו ברמזור, וגם אחרי שמתחלף לירוק אני ממשיך לשחק איתו והוא עומד כלכך.

מזל שיש לי רכב גבוה שרק נהגי משאיות יכולים לראות מה אני עושה .

אני אומר לך, את מוזמנת להצטרף.

את לרגע לא מבינה ואז יורדת לך האסימון וחיוך גדול עולה לך על הפנים המובכות  והיפות שלך..

את יוגעת כמה אני אוהב את הפטמות שלך, ואת מתחילה לשחק איתן מעל השמלה, ומדי פעם מזיזה את השמלה והחזייה קצת וחושפת אותם בפני וזה מדליק אותי כלכך..

אני שואל אותך, כמה את רטובה? 

ובמקום לענות לי את שולחת יד למטה, ומוציאה לי 2 אצבעות רטובות..

אני מגביר את הקצב של האוננות, בא לי להתפוצץ אבל אני מחזיק מעמד בינתיים, וזה נהיה מסוכן בנהיגה.

אני עוצר בצד, בכביש עפר קרוב לכביש הראשי,  שאנחנו רואים את כל הרכבים קרובים אלינו, ולא רואים אותנו אלא אם כן יחפשו..

אני מפשיל לגמרי את המכנסיים  ומתחיל לגנוח.

את עם האצבעות עמוק בכוס הרטוב שלך, ושנינו גונחים ביחד בטירוף..

בין גניחה לגניחה אני אומר לך להגיד לי כשאת קרובה לגמירה  ואת מסמנת לי עם הראש שאת לגמרי שם..

אני מגביר קצב, וברגע שאני רואה אותך רועדת ומתחילה לגמור- אני גומר ביחד איתך גמירה מטורפת.

שנינו מפורקים, שמחים ומאושרים ואני לוקח אותך חזרה הבייתה כששנינו עם חיוך של מליון דולר, ולפני שאת יורדת מהרכב, את מחייכת אלי את החיוך המושלם שלך, ואומרת לי "תודה רבה על החוייה המיוחדת האגי" =)

היום המידה שמאירה בעולם היא החסד שבגבורה

ובמילים פשוטות- 

חסד זה שפע אין סופי, נתינה בלי גבול..

גבורה זה הגבולות, הצמצום, האסור..

והחסד שבגבורה- זה לגלות את הטוב בגבולות, למה חייבים לשים גבולות

למה לעשות טוב למישהו/י זה לא בהכרח לתת לו יד חופשית ולעשות כל מה שהוא רוצה, אלא להגביל אותו ולהכניס אותו למסגרת שמתאימה לו ונכונה לו..

ואני חושב שהיום הזה הכי מתאים לכלוב...

כי פה אפשר לראות ממש את היופי של החסד שבגבורה =)

היום 8 ימים לעומר שהם שבוע אחד ויום אחד

מי שירצה הסבר לעומק על כל הרקע של ספירת העומר מבחינת תיקון המידות בנפש וההארות של המידות- אשמח לשתף מה שאני יודע

מזל טוב ויום הולדת עברי שמח!

שתזכי בשנה הקרובה להגשים את כל החלומות, הפנטזיות, הרצונות וכל דבר שעולה לך לראש...

תדעי לך שבלב שלי יש לך תמיד פינה חמה.. לכל מה שתרצי או תצטרכי אי פעם..

אני לא יודע אם דרכינו עוד יצטלבו בהמשך החיים, אבל אני יודע שאת הולכת איתי הרבה ועוזרת לי בהמון סיטואציות ומקרים..

אני רוצה להגיד לך תודה רבה על התקופה המופלאה, שבה למדתי להכיר את עצמי מחדש, ואני רק מקווה שגם לך ישאר זכרון מתוק מתוק מהקשר המופלא הזה.. 

בא לי לפרוק עצבים על מישהי

פשוט לפרק אותה, ולהתפרק איתה..

את כל הזעם שמצטבר בתקופה האחרונה- לשחרר בצורה מאוד ממוקדת- בלי מעצורים, בלי ברקסים, בלי התחשבות או התחשבנות. פשוט לפרק ולפרק ולפרק...

עד ששנינו נהיה מפורקים לגמרי.

ואז בא לי את החיבוק, הארוך, שירכיב את שנינו בחזרה בלי הזעם, בלי הכעס על העולם..

כשאת עצובה

גם לי פתאום

אין חשק

להיות יותר שמח

אם בליבך יש אבן

שאת שלוותך חדרה.

אל מול עיצבך

אני מונח שרוע

כואב ולא רגוע

וליבי ניחומים לך שולח

כשאת עצובה

כשאת עצובה.

בצבא הכי חזק שבעולם

אלחם למענך

את התקווה האמיתית שבחיי

שואב אני ממך

בבקשה, לעולם היי מחייכת

כי כשאת נעצבת

אני כמו לא קיים.

אם רק תחייכי

אפילו גם כשאין לך

אני אדהר על דרך

אני אהיה למלך

אם רק תחייכי.

כל צרותי יעלמו ברגע

אושרי ישוב לפתע

ולא אראה דמעותייך

אם רק תחייכי

אם רק תחייכי.

בצבא הכי חזק שבעולם...

חלמתי עליה

בהקיץ

היא עלתה מולי בצורה מוחשית..

הפעם הראשונה שדיברנו בטלגרם

הפעם הראשונה שדיברנו בטלפון (שצחקתי עליה שהיא אמרה שנדבר עד הבוקר וזה מה שקרה)

הפעם הראשונה ששלחנו תמונה אחד לשניה

הפעם הראשונה שהחזקתי לה את היד בסרט

הפעם הראשונה שהתחבקנו

מלא רגעים קסומים, שחיממו לי כלכך את הלב..

אם הייתי יודע שהיא התגברה והמשיכה הלאה, או אפילו שיש לה מישהו חדש, היה לי יותר קל לשים את זה מאחור ולהסתכל קדימה.

אבל

אני מרגיש אותה

ואני מרגיש שהיא עוד שם, רק ששנינו רחוקים

ואני רוצה אותה קרוב קרוב קרוב...

אַהובתייייי

כשמגיעים לפסגה, הנפילה תמיד תהיה כואבת..

אבל אפשר לעלות שוב לפסגה.  אפשר אפשר אפשר..

ולא רק לעלות לפסגה, לכבוש פסגות חדשות ואת כל החלומות שחלמנו עליהם ביחד.

תאחלו לי בהצלחה! אני מתחיל במסע עלייה מחדש

האמנם?