ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

תרים ת'ראש תראה פרפר

מהגיגי
לפני 8 חודשים. 29 בפברואר 2024 בשעה 23:29

תמיד אהבתי לפתור קוביה הונגרית..

לא במובן הפשוט שלה.. במובן העמוק שלה..

לעשות סדר בבלאגן, לחזור שוב ושוב על אותם צעדים, שיובילו לפתרון השלם והמרגיע..

לזהות את חוסר הסדר בקוביה עוד לפני שראית אותה בכלל, ולהבין מה צריך לעשות עוד לפני שנגעת בקוביה.

יש קוביה של 3×3

יש קוביה של 4×4 

יש קוביה של 5×5

יש קוביה של 10×10

יש קוביות בצורות שונות, בגדלים שונים

ולכל קוביה יש את הפתרון הנכון לה.. 

אם ננסה לפתור את הקוביה של ה3 בצעדים של ה5, נעשה רק הרבה יותר בלאגן..

פעם סידרתי קוביות, היום אני מרגיש כמו קוביה בלתי ניתנת לסידור..

 

לפני 9 חודשים. 25 בפברואר 2024 בשעה 6:28

הוא להיות רופא/ת שיניים.

אני חושב שכל אחד/ת כזה שנמצאים או מתחברים לפה- צריכים לקבל תואר לשם כבוד , או פשוט להוסיף את זה ברשימת התפקידים בפרופיל...

לפני 9 חודשים. 22 בפברואר 2024 בשעה 22:20

בעיקר כי אני שיכור לגמרי, עזבו את המנגינה, תקשיבו טוב טוב למילים ותבינו כמה זה מדויק!

 

 

עצוב יושב אני

ומדמה בזכרוני

האם מחר את תשובי

להיות נערתי

 

אסיר הנני בידייך

הלב חולה בלעדייך

החושך לוחש את שמך

מול עיני דמותך

 

נזכר אני במבטך

איך זה לחיות בקרבתך

ולנשק רק את ידך

ולהרגיש את חום ליבך

 

מעל ראשי חגה יונה

וממלמת בשפתה

מדוע היא לא איתך

והיא עודנה מחכה

שובי אלי אהובתי

ראשך הניחי על כתפי

ואלחש לך אהבתי

אני שלך ואת שלי

 

נזכר אני במבטך

איך זה לחיות בקרבתך

ולנשק רק את ידך

ולהרגיש את חום ליבך

לפני 9 חודשים. 19 בפברואר 2024 בשעה 17:11

הלוואי והיא תישבר ותכתוב לי לפני הזמן..

אני כלכך רוצה אותה

אני כלכך צריך אותה

ואני כלכך מקווה שהיא מרגישה בדיוק אותו דבר כמוני וזה לא עבר לה כבר...

לפני 9 חודשים. 18 בפברואר 2024 בשעה 8:30

כלכך

לפני 11 חודשים. 5 בדצמבר 2023 בשעה 7:29

עם יד על הלב, מי פה הכיר את המילים של הבית השני?

 

לפני 11 חודשים. 2 בדצמבר 2023 בשעה 17:55

שנזכה לצאת מהמיצר אל המרחב, לנצח את כל הפחדים הדמיוניים שלנו, ולכבוש את כל העולמות...

לפני 11 חודשים. 1 בדצמבר 2023 בשעה 9:38

 

"מה יש לי לחפש בגן עדן,

אם כל הכוסיות הולכות לגהנום"

לפני 11 חודשים. 28 בנובמבר 2023 בשעה 6:59

אחד ארוך וחזק כזה.

שיחזיר לי את האנרגיות

לפני שנה. 6 בנובמבר 2023 בשעה 12:58

יושב בשבעה, מנחם חבר קרוב מאוד שאח שלו נהרג בעזה, 

ומקבל תמונה של מודעת אבל בקבוצה של חברים אחרים.

מרוב מודעות אבל כבר לא מסתכל, אבל משהו בתוכי מחליט לבדוק, נכנס, וחושך בעיניים

קורא שוב ושוב את השם שכתוב ולא מאמין

זה לא יכול להיות, פשוט לא.

מנסה לתרץ לעצמי תירוצים, שאולי זה מישהו אחר, אולי התבלבלו, אולי טעו והוא רק פצוע.

אבל לא, זה הוא.

ואני רץ לשירותים לבכות בשבעה, ומבין שמפה אני הולך להלוויה, ואחר כך לעזור לארגן את השבעה, לנחם, לחזק ולעודד כשאין בי טיפ-טיפת כח וכל מה שבא לי זה רק לקבור את הראש בחול.

מתי זה יגמר כבר?!?