|
|
|
המשקה שלו על השולחן, המאפרה ריקה. לצד הספה, על הברכיים, מקשיבה ל missa confitebor של פרנצ׳סקו פאו ונותנת לצלילים להסוות את כניסתו לבית, יבוא כשיבוא. לאחר דקה מקופלת לשתיים, ראש למטה, תחת למעלה מקשיבה לקולות המתנגנים והוא מנצח על זרם המחשבה.
כן, ככה.
בעודו מסדיר נשימה אני עוצרת ללגימת משקה וחוזרת לנקות הזין, המתוח עדיין מזכרון הגירוי, בלשון המערבבת את מרירות המשקה אל עירוב הטעמים שלנו. אני רוצה להגיד לו שאנחנו גם טעימים בנוסף לכל, אבל לפני שמספיקה הוא מלטף לי את הראש וגורם לי לשכוח מה רציתי לומר.
כמה רוצה לבוא לראות אותו אוחז את החגורה החומה, מלפף אותה סביב כף ידו ואצבעותיו, משועשע.
אצלי פחד וכמיהה יתערבבו בתחתונים.
יישר את הראש באצבע ואגודל נצמדים,
ירים, יסיט סנטר.
יחייך בחיבה וריכוז של אחד המחפש קומפוזיציה מדויקת לפורטרט שיצייר,
ובהינף היד הבאה להותיר רושם, כמכחול,
יצייר עד כמה אני טובה לו
יתן לי גוון של שקט עגול.
חשקים.
קצה חדר
חגורה בידיו
אני לולאה.
