השטח שלי

הגענו לדירה שלי אחרי המסיבה
במסיבה רקדתי איתה ריקוד צמוד וחזק
הבנו אחד את השפה של השניה
אכלנו אחד את השפה של השניה

ובמצב הזה הגענו לדירה שלי
"דו קרב" היא שאלה?
אין לך סיכוי, עניתי
היא במכנס לבן. לא צמוד. חופשי, משוחרר לקרב. חולצה שחורה, צמודה
אני במכנס שחור וגופיה שחורה

"נשארים בבגדים"? שאלתי.
היא אמרה שכן. הבנתי שבאמת יהיה פה קרב.

מבט קצר בעיניים
ותוך שתי שניות היינו אחוזים אחד בתוך השני
צמודים לגמרי. היד שלי לופתת בחזקה את הצוואר שלה והיד שלה לופתת חזק את שלי
"הפעם אני גומרת אותך עד הסוף" היא לחשה לי בנחישות.
האחיזה שלה היתה באמת חזקה. זה היה רמז בוטה לבאות.

כשידינו לפותות מסביב לצוואר כופפתי אותה והיא כופפה אותי, שנינו כבר היינו על המזרון, עדין לפותים
היא כופפה אותי טיפה יותר דבר שהקנה לה יתרון ואפשרות לכרוך את הרגלים שלה סביבי
לכמה שניות שכבתי על הצד היא אוחזת בי בצוואר, והרגליים לופתות אותי בחוזקה
נלחמתי אבל אחרי עוד כמה לפיתות - התעלסויות על המזרון והיא נשכבה עליי לגמרי. פניי למזרון. היא שולטת על הגב שלי
היא שיחררה את הצוואר ובשלב הזה כבר הכרזתי שאני הולך להפר את החוקים, שאני הולך להלחם בחזרה בלי חוקים
להלחם כדי להכניע אותה. היא לחשה שכבר אין לי סיכוי.
שנינו הזענו. התפתלתי כדי להשתחרר ושלחתי יד אחורה כדי להפיל אותה.
זו היתה טעות. מלכודת שהיא טמנה לי. תרגיל פשוט שהיא התכוננה איתו במיוחד.
היא תפסה את היד שלי. יד ימין ששלחתי לאחור ועיקמה אותה בכל הכוח.

כמה דקות הייתי ככה. מרגיש איך לאט לאט היד מאבדת את הכוח. ביד השניה תפסתי איפה שיכולתי, בקצה המכנס שלה, בצוואר שלה. הכאבתי לה
אבל היא היתה רצינית הפעם. לא הרפתה. ורק הציעה לי להכנע.
ואחרי כשלוש דקות כבר לא עמדתי בזה. נכנעתי לה.

אמרתי שאני נכנע והיא עוד לא עזבה. צעקתי שאני נכנע והפעם היא היתה מרוצה ועזבה אותי, אבל רק לשניה. היא היתה כל כך מרוצה מעצמה שישר
זינקה עלי שוב, למרות שהכאב ביד עוד לא השתחרר לי השכבתי אותה בעצמי על המזרון, הפעם אני מלמעלה, ותוך כמה שניות היינו גם בלי בגדים

וההמשך כבר לא היה כל כך קרבי 😉

heavkut@walla.co.il

ישבתי במשרד. כמו כל יום אחרי צהרים. עייפות משתלטת.
היא נכנסה ולא ייחסתי לזה חשיבות מיוחדת. עמיתה לעבודה.
חוץ מהפזילה הקבועה שהייתי מעניק למראה הגוף שלה.
המשכתי לשבת בכיסא והיא - נעמדה מאחוריי חשבתי שהיא מתעסקת בניירת
כשפתאום
בבת אחת
הרגשתי את שריר היד שלה מתהדק וננעל מאחור בצוואר שלי.
היא כבר מכירה אותי.

"את באמת רוצה את זה?"
"אני מכניעה אותך היום".

לאט הצלחתי לקום. הבחנתי שהיא סגרה אחריה בבעיטה את הדלת ונעלה אותה. היינו רק שנינו. אני
כמעט בלי אויר, אבל עומד על הרגלים.
בבעיטה קדימה היא הפילה אותי. כעת שנינו שכבנו. היא מעלי
מרתקת את הגב שלי לריצפה. אני עם הפנים לריצפה.
מחזקת אחיזה בידיים מסביב לצוואר שלי
ולופתת אותי ברגלים החזקות שלה.

בכוח שיחררתי את הידיים שלה ממני והתהפכתי. הרגלים שלה עדיין לופתות אותי. בג'ינס וגופיה בלבד
מביטה בי כאומרת עכשיו זה רק אני מולך. אחד משנינו.

ניהלנו מאבק שליטה בידיים הצלחנו להתהפך כמה פעמים

התחככנו במקומות האהובים על שנינו מה שהעביר את הקרב לפסים של נשיקות לשניה ומכות לשתי שניות
וחוזר חלילה
עד
שגמרנו :)

נפגשנו. היה לנו תירוץ.
כבר כשנכנסה לאוטו ראיתי את המבט השובב הזה בעיניה.
נסענו לנו לכיוון הבית שלה.
לפני שהגענו היא הרימה את זרועותיה ושאלה: אז איך עושים את זה?
שאלתי אם היא בטוחה והיא אמרה שכן.
יצאנו מהאוטו והלכנו אל הדשא. בחנתי אותה במבט והיא בחנה אותי. היא עמדה תמירה, חזקה. הורדתי את החולצה וגם היא נשארה בגופיה וג'ינס.
סימנו לנו זירה ושילבנו אצבעות. הקרב התחיל.

הפנטזיה על קרב האבקות בין שני המינים היא הפנטזיה שלי. לא האמנתי שיש מי שבאמת אוהבת את זה.

ניסינו לחדור אחד לתחום של השני. פנימה. ניצבים זו מול זה. תוך כמה שניות ידיי היו כרוכות סביב צווארה, ושלה סביבי. היא היתה חזקה והקרב היה שקול. זה חלק מהענין.
הסתובבנו, נסינו להפיל. להיכנס לתוך זה.
הגרוי והמגע..
היינו צמודים לגמרי כשנחתנו על הדשא, מתגלגלים ותוך כמה שניות היא היתה מעליי. צמודה, רגליה כרורות סביב רגליי, והידיים מחפשות אחיזה בכל מקום אפשרי (כמעט)
לרגע עצרתי שאלתי אותה אם זה בסדר מבחינתה, והיא אמרה אם אני מתכוון שאני כבר נכנע.
ודאי שלא אמרתי ונאבקתי. שלחתי את זרועי אל צווארה והפכתי אותה. עכשיו היה תורי: נכנעת? היא אמרה שלא. כבר ראיתי את החיוך הזה על שפתיה. היא חיכתה עכשיו להתעלסות...

זהו, פעם ראשונה שלי פה הסיפור אגב אמיתי...