לפני 5 חודשים. 9 ביוני 2024 בשעה 9:54
שישי דאנגן
אני והחתול בכלוב הקטן
אני אף פעם לא מתכנן מראש סשנים
אין לי את הפונקציה הזו
תמיד עושה לפי מה שמרגיש לי באותו רגע
כאילו כל מחט מזמנת את זו שאחרייה
ובסוף בסוף זה מתאסף למשהו ייחודי
מחטים בבטן ובחזה זה לא פשוט
המיקומים חשובים עומק החדירה של המחט
הכל חשוב
הפיקוס הזה שזה מכניס אותי
רק אני והיא קיימים בעולם
פוקוס מטורף שמעיף אותה ואותי לספייס מיוחד שכזה
לפעמים אני מסיים סשן מחטים ומרגיש כאילו שיכור
מרחף לי בתוך הגוף של עצמי
והיא
יפה שכזאת
סופגת אחת ועוד אחת
מלחמה תמידית בראש בין הכאב והצורך
יש את הנקודה הזו שאני קולט שהיא כבר לא איתי
חלליות קראנו לזה
טיסה לחלל המהירות האור
