״מה יהיה כשתגדלי?״ שאל אותי השכן היזיז בגיל 18.
״לא יודעת״ עניתי ,ובלעתי את רוקי.
אני בת 23 כיום וחוויתי יותר מהרבה אנשים סביבי
חוויתי בילד אפ להארדקור ,ואפילו הייתי דמות ציבורית בסצנה -כפרפורמרית
אבל התשוקה -בכל מקום ייסרה אותי .
אני רוצה כל כך הרבה, אני חווה כל כך הרבה
והרעב שלי גדול לסיבולת גדולה ועמוקה שכזו
אז היום אני מיוסרת בתשוקה הזו.
אני מוצאת את עצמי אבל לא מוצאת פרטנר שאני מרגישה שבסטנדרטים שלי ,בקצב שונה כמו שלי ,שטעם כל כך הרבה ושהתנסה
כי כשאין ניסיון אני הופכת להיות המורה ולא בא לי את המחוייבות הזו.
המחוייבות לידע שבלעדיי הוא פשוט לא יודע ,
לא על עונג ולא על הרבדים העמוקים שאני אוהבת לצלול אליהם
ולחוש בכל חמשת החושים שלי את העוצמה שאני יכולה לחוש .
כזו תשוקה ……...
שאני חיה איתה כל הזמן ,את החשק ,את הרצון ,את הכמיהה והשתוקקות לפרי דמיוני.
כי אני מאמינה שלמרות הכל -יש מישהו שם ברמתי:
שיגרום לי להתרגש
שיגרום לי לרעוד
שיגרום לי להתענג ולהאנח בצורה ווקאלית וויזואלית כל כך!
מישהו שיגרום לי לעוף לחלל הבטוח שלנו ביחד.
מישהו שיגרום לי לדמעות של אושר ,לסיפוק ולהנאה בילתי נשכחת ,ולחיבוק שאחרי ,לאכפתיות
לרגע שאחרי -שמזכיר ומציין את זה ששנינו בני אדם אנושיים ונוכחים.