|
|
|
בכל רגע שעובר
אתה ממלא אותי יותר
פולש לתוך הלב שלי
מאיר פינות חשוכות
מגליד פצעים ישנים
מיישר את הקמטים
מלטף את הכאב
ותופס לך עוד מקום
ואני
משחררת
כבר לא נלחמת בזה
וזה מפחיד נורא
אבל זה גם
נעים וחמים ועוטף ומלטף ושקט וסוער ונוגע וחודר ומגרה ומרטיב ומחרמן ונכון ואמיתי
(ואני אפילו לא יודעת
אם נעים לך
שם
בתוך הלב שלי)
אחרי שבועיים ויום ועוד שש שעות וכמה דקות
זה מרגיש
כמו
התפרצות של הר געש רדום
הרעידות מתחילות מקצות האצבעות
ומתפשטות לאט לכל מקום בגוף
האש זורמת בורידים
החום שורף את כולי
הדגדגן שלי צינור לבה פועם
הגוף שלי משתולל נמתח ומתקפל
המחשבות שלי מותכות לתוך עצמן ומוציאות עשן
והכוס שלי משפריץ לבה רותחת
זה נמשך ונמשך ונמשך
עד שכולי נוזלית ושלווה
כמו
נביעה של מעיין חם
היה שווה לחכות
ללכת ממני
כשאני כל כך צריכה אותך
לא לתת לי
אפילו טיפה קטנה ממך
זה הכי כואב
יותר מכל הכאבים כולם
הריק שהשארת בי
מתפשט
ממלא את כולי
ולא נשאר
לי
מקום
נכון, זה הטבע שלי
להיות נשלטת
להיות זונה
להיות כלבה
להיות טובה
להיות מושפלת
למטה
על הרצפה
לעמוד על ארבע
לזחול
לכאוב
ולכאוב עוד
לספוג הכל
להכנע
להתמסר
לציית
ולרָצות
אבל
זה אתה
*אתה*
שנותן לטבע שלי מקום
ועוזר לי לבחור להיות אני
ולהתמכר
ולהזדקק לך
כמו
אוויר
לנשימה
אפילו כשאתה עסוק
ואין לך דקה בשבילי
ואין לך זמן לשטויות שלי
המחשבה עליך
במשרד
עובד ולחוץ וכותב וחושב ונותן הוראות (בטוח)
מחרמנת אותי
ובא לי להיות שם
על ארבע
זונה
בשבילך
ולתת לך מקום
לפרוק ולהתפרק
שכל מה שיש בך
יעבור אלי
ואני אחזיק את זה בשבילך
כמו שאתה עושה תמיד בשבילי
ויהיה לך שקט
(אה,
ואולי זה קשור לזה שאסור לי לגמור
כבר שבוע
וחצי
וכמה שעות
והרבה דקות
אבל מי סופר
אני שלולית)
אני על ארבע
לא רואה אותך
רק מרגישה
בכל מקום
הכאב משתק אותי
הוא כל כולי
הגוף בוער
וצועק הצילו
אבל הלב יודע
שאין לי תכלית
מלבדך
להיות ראויה לך
להתמסר לך
לספק אותך
לספוג לתוכי עוד ועוד ממך
לשאת את הכאב בשבילך
להיות כלי שמכיל רק אותך
לתת לך את כל מה שיש בי
ולהיות ראויה לך
אז אני
אומרת לגוף
שילך להזדיין
ונשארת על ארבע
נושכת חזק חזק את השפתיים
ממשיכה לכאוב
ומרגישה בת מזל
להיות ראויה
לך
מרגישה אותך
בכל רגע
איתי
בתוכי
דרך הכאב
שנתת לי אתמול
שוב
רטובה
ורק רוצה עוד
ממך
כואב לי כל כך
שקשה לי לנשום
מתחננת שתפסיק
לא יכולה עוד
בבקשה
אדוני
אבל כמו תמיד
אתה יודע טוב ממני
שאני יכולה
ושאני צריכה
עוד
כי הכאב עוטף את כולי
ונעים לי בתוכו כמו בבית
וכאן זה המקום האמיתי שלי
ואני מי שאני
והקולות משתתקים
והחוסר מתמלא
והאפילה שבתוכי מוארת
וסוף סוף יש לי אוויר
והדמעות מלטפות אותי
והגוף שלי רועד
ואני צונחת למטה
ומרחפת למעלה
על ענן של כאב סמיך וחם
ויש בתוכי שקט
שאף פעם לא פגשתי
הלוואי
שלא יגמר לעולם
הוא אמר: "אם תלכי אחרי
לא קטיפה תלבשי ולא משי
יהיה מר עד בלי כח אולי"
אז אמרה היא: "לאט, כח יש לי
אם צריך אתהלך בסחבות
כלובשת קטיפה מבריקה
אם צריך אקרצף רצפות
ואהיה בעיני כמלכה.
כל אשר תבקש ותשאל
אעשה ואוסיף לשמוח
יהיה טוב, אהובי, יהיה קל
לעולם לא יחסר לי כח"
אז אמר: "מה יהיה אם אבגוד
ואותך אעזוב מיותרת
בלילות ארוכים לחכות
עד שובי מזרועות האחרת?"
"אם צריך לחכות אחכה"
כך אמרה ופניה באור.
"אם צריך לא לבכות לא אבכה
העיקר שאדע כי תחזור
כל אשר תבקש ותשאל
אעשה ואוסיף לשמוח
יהיה טוב אהובי יהיה קל
לעולם לא יחסר לי כח"
אז אמר: "מה יהיה אם אגיד
שעליך לקום וללכת
ולשכוח אותי ושנית
לא לשוב כי לרחוב את מושלכת?"
היא רק רגע שתקה ותחייך
אז דברה ופניה ככפור
"אם תאמר לי ללכת, אלך,
אם תאמר לא לחזור, לא אחזור.
אך דבר רק אחד אל תשאל
אל תאמר לי אותך לשכוח
כי את זאת אהובי לא אוכל
בשביל זה לא יהיה לי כח"
(נתן אלתרמן)
אתה באמת יודע
איך לגרום לי
להרגיש
אפס
ולגמור מזה
