פילפל אדום חריף מתוק

הטקסט הזה נכתב שבוע שעבר בעיצומה של המלחמה המוזרה הזו. 

אני הייתי כמה אלפי קילומטר רחוקה ממנה 

אבל היא בערה בי וכאבה לי ממש. 

לקח לי רגע לשלוח את הטיוטה הזו כי חושפנית מדי 

אבל הערב החלטתי שזה נכון. 

כי זה  העביר אותי משהו תהליכי מדהים אז בכל זאת אני משתפת. 

פגיעה ישירה 

במלחמת המפרץ 

בחדר האטום 

נפגעתי לראשונה. 

כל מלחמה היא טריגר נורא. 

מעניין,אם תהיה פה מישהיא כמוני

עוד 35 שנה 

ותבכה על עוד מלחמה 

עם פגיעה ישירה.

מלחמות הן טריגר למלא דברים 

צריך להיות ערים לזה. 

אני לא כותבת פה סתם דברים אישיים 

אבל נראה לי שהפעם הייתי חייבת 

תכבדו תחייכו תאהבו תשלטו 

אוהבת את כולם

רק לא לפגוע. 

ידעתם שיש כאבים שגורמים לאורגזמה בלתי נגמרת?

אני לא ידעתי

עד שהשבוע נשברה לי עצם הזנב 

זה סוג של כאב עמום 

שמתלווה אליו אורגזמה בלתי נגמרת 

וזה לא הכי נעים 

אבל זה מעניין. 

החיים שלי כל כך משעממים 

והינה נוספה לי חוויה 

ובנימה רצינית יותר 

אירן והכל 

אז מה זה הכאבים שלי ...

אורגזמה. 

לפני מלא שנים זה קרה 

נכנסתי לכאן הייתי במצב רוח וצורך להיות הכי נשלטת שיש 

אמרתי הראשון שמציע לי להפגש אני באה 

פחות מ10 דקות ואני בדרך לדרום 3 שעות נסיעה כמעט. הוא נמצא באיזור תעשיה יש לו איזה תפקיד שמירה ויאללה בואי 

באתי. 

הדרך היתה מוזרה בחיים לא הייתי כזו ספונטנית. 

עוצרת באיזה דלק פתוח ממלא מצברים של קונדומים ועוד כמה דברים שהכתיב לי החמוד 

ואז ישר לשם. 

הגעתי להנגאר ענק חניתי בחוץ 

וידעתי שזה הדבר הכי מסוכן שעשיתי מזה זמן מה. 

ערימות של קרשים ונסורת. 

הוא היה חמוד וגדול הסתובב מעט להציג לי את הדברים ואז באחת:

תתפשטי ועל ארבע. 

הכל מלא נסורת 

אני מתחילה להתפשט מחפשת איפה להניח בקיצור מצב מוזר כזה 

ואז אני על 4 לידו ופתאום פרצו הדמעות 

ובכיתי ממש 

חשופה רטובה ולא מפחדת. 

קרש גדול מכות על התחת ואני קצת מתאפסת. 

הוא היה מקורי חיבר אותי לדיקטים עם אזיקונים

סובב אותי מלמעלה למטה 

חשף אותי לפחדים הכי מפחידים שלי 

והכל בשקט בשקט אכזרי ונעים. 

קיסמי עץ מוצמדים לי לכל מקום דקירות המקום ענק וקריר אני עירומה וחשופה 

אחרי שעה וחצי של טילטול הוא אמר שרוצה שאמצוץ מצצתי הוא גמר יצא מהחדר תוך כדי שאומר לי להתלבש וללכת 

אז התלבשתי ויצאתי 

ומאז לא דיברנו. 

אז מה זה היה ?  

(אני עוזבת רגע את הסיפור על שמפיניון כי זה ממש עומד לי על הלשון הסיפור הזה)

קראו לו אורי. הוא היה קטן וחמוד. עינים טובות וחיוך עצוב כזה. 

הגבר שכולן רוצות לאהוב.

יום אחד הכרתי אותו פה הוא דיבר בהיסוס שכאב לי עד אימה. די מהר הבנתי שאני רוצה שהוא יהיה התינוק שלי. 

נפגשנו. 

אמרתי לו שיבוא מפוקס לבוש בטרנינג וטריקו ויחף. 

(כן, אני יודעת שיש לי שביל חצץ לבית. )

כשהוא נקש בדלת והבטתי אליו דרך העינית הבנתי שטוב שקראתי לו  הוא היה בדיוק הילד שרציתי. 

פתחתי לו 

אני גדולה ומלאה והוא בדיוק התאים לשקע שלי. הכנסתי את הראש שלו בין הציצים שלי והכנסתי אותו לפינה שייעדתי לו כבר לפני. 

היה שם מזרן פעילות יפה 

צעצועים מגוונים 

אזיקים צבעוניים 

טיטול תינוקי חמוד 

מוצץ ייחודי

ושמיכה נעימה 

הורדתי אותו בזהירות על השטיח 

הסברתי לו בקול רגוע שהוא תינוק עכשיו שלא מדבר 

רק תינוק. השכבתי אותו על המזרן 

הפשלתי את מכנסייו והלבשתי לו על הזין טיטול מתוק ועטפתי אותו בשמיכה בצורה מהודקת שלא יוכל לזוז. 

רציתי לראות את אורי התינוק על המזרן 

חסר אונים 

תינוק 

ואז הם באו הדמעות. 

והבנתי שהצלחתי

אורי התינוק שלי מעתה. 

משהו היה אפל בטלפון הזה אני ידעתי שאני צריכה להזהר אבל זה רק הצית אותי יותר.

הוא ביקש ממני לבוא לפגישה במשרד היה לי משרד שקוף מלא אנשים מסתובבים 

לכאורה הכי פורמלי 

הוא עבד אצלי שנה לפני היה תחת עובד אחר ומעט מאוד אינטגרציה ביננו. 

גבר משמים עד אימה רזה גבוהה עם כיפה קטנה ומוזרה 

לא משוייך לשום משהו שאני מכירה.

הוא עשה לי עבודה ממש משעממת ונשלח לדרכו בפיהוק רחב. 

ואז הוא התקשר וביקש להפגש.

והיה נשמע אפל ממש 

לא יודעת מה קרה לו. 

קבעתי את הפגישה לשעה 2.30 בצהריים 

השעה הכי מלאה באנשים באיזור נכנסים לצהריים יוצאים לצהריים סתם מסתובבים לרכל. 

זה שעה לדברים הכי פחות אפלים 

ובכל זאת הלב שלי הרגיש 

שמשהו אפל הולך להתרחש. 

הוא הגיע מרושל כהרגלו 

מכנסיים אפורות

חולצה משובצת ישנה כזו ענקית עליו 

נעל חומה משופשפת ומכוערת. 

שיער מדובלל 

וכיפה מבד מלוכלך 

הוא התיישב מולי 

הסתכל לי בעיניים 

ואמר לי בקול רועד.

"אני שמפניון"

הפסקתי לנשום. 

ונזכרתי פתאום בדברים הכי אפלים שקרו לי בחיים.

רוצים לשמוע מי זה שמפניון?? 

תגיבו.... 

הבית של אח שלי היה מקום המפגש שלנו.

הוא גר בחול רוב השנה ומחזיק אחוזה נאה במרכז. 

הוא מאוד רכושן ואף פעם לא נותן יותר מדי שיכנסו לו הביתה .

הפעם לא היתה לו ברירה הוא ביקש ממני טובה אז היה חייב לתת לי לבלות בדירה שלו.

חודש וחצי שיש לי אחוזה מפוארת מפנקת רחוק מכולם וקרוב לכולם בו זמנית. 

כנראה שהוא הבין שאני לא ממש מתכננת לשבת לקרוא שם וביקש שאשמור לו על המיטה שלו טהורה מצרות. 

הכרתי אז את זאב )שם בדוי), פה בכלוב זאב הוא דמות נערצת ומוכרת ואני לא מבינה מאיפה האומץ להסתובב כאן אבל זה מה שהיה.

היה טירוף חושים פעם ביומיים הוא בורח מאשתו מעבודתו הייחודית מהמחויבות המקצועית 

עושים סיבוב 

הולכים הביתה.

כל פעם הייתי מחכה לו שפופה וכנועה בדיוק בבגדים שביקש שקטה וצייתנית 

פעם עם עיניים מכוסות 

פעם עם ארוחה חמה. 

פעם קשורה פעם שוכבת 

כל פעם על פי ההוראות המדויקות. 

זו היתה תקופה שעבדתי בה הכי קשה 

וזה היה כיף להיעלם לכולם לכמה שעות 

ולעשות דברים הזויים.

לא היה שום רגש שום שיחות רק דינמיקה קלה ופרידה בחיבוק קל. 

זו כבר היתה תקופה אחרי שהפסקתי להיות כנועה וצייתנית אבל מולו זה קרה שוב ובעוצמה.

כשאחי חזר נפרדנו 

ואז אחרי חודש נסעתי. 

ויום אחד ראיתי אותו בטלוויזיה בוכה על אובדן. 

והבנתי שאולי אולי אולי 

היו גם רגשות אליו.

ובכיתי איתו את כאבו. 

אבל לא כתבתי מילה עד הרגע. 

שולחת לך מפה את תנחומי

ואת רגשותי.

מה שמעולם לא חשבת שיש לי. 

אתמול ישבתי על הבר אחרי כמעט 15 שנה שלא עשיתי את זה.

החיים הכניסו אותי לרוטיניקה של בית עבודה כסף משפחה. 

לפעמים כמה סצנות מלאות ברגש שליטה אבל ברגיל שיעמום של נשואים כפויים וילדים משמימים.

אתמול החליטו הגדולים לחגוג את המעבר לגיל שאפשר והלכו לחגוג במסיבה באחד החופים הרחוקים והיפים שאנו גרים לצידם. 

באתי על תקן נהגת/שומרת  הכסף/ והאמא הלא אכפתית שמרשה להם כמעט הכל. 

וישבתי לי על הבר ושתיתי מרגריטה כמו הזקנים. 

ואז הוא ניגש האיש העדין אך העוצמתי הזה. 

והתחיל להציק לי במקומות שכבר שכחתי שקיימים לי בגוף. 

צבט עד כאב וגרם לי לעונג מטריף חושים. 

לא הבנתי את שפתו 

גם הוא לא את שלי 

אבל חזרתי עם הילדים 

רטובה כמו טינגיירית. 

וכשהם נפלו שדודים על המיטה 

אני נכנסתי למקלחת והתאהבתי מחדש בגופי עם הכתמים הכחולים.

יש כזה דבר קשרים הם רק רק שליטה בלי שמץ של אהבה? 

אני חושבת שכן. 

לפני תקופה היה לי קשר חמוד עם מיהו מפה 

כנפגשנו היה אש

וזה כל מה שהיה ביננו 

אין לי מושג מה שמו 

וגם לו אין מושג לשמי 

זה היה כל כך טוב 

וזה בא ונעלם. 

הפרופיל שאיתו התכתבנו נמחק לי ואיני מצליחה לשחזרו. 

אז הקשר נותק כי אפילו את מספר הטלפון לא החלפנו

.וואו

אני כל כך מתגעגעת. 

לא זוכרת מה היה הפרופיל שלו. 

אם אתה מזהה את עצמך תכתוב לי 

אני מתגעגעת 

עד כמה שזה נשמע מצחיק 

נסעתי לשם, סתם ברחתי מהרעש וההמולה 

לא רציתי לראות אורות.

נסעתי לחושך בלי לחשוב יותר מדי,

ופגשתי אותו שם , סתם יושב ותולש עלים מצמח מסכן.

הענף כבר היה כמעט עירום.

ישבתי ברכב והתבוננתי בו הוא אפילו לא הרים מבט

והמשיך לתלוש עלים ועוד עלים.

יצר האכזריות שלי התעורר.

יצאתי מהרכב 

בחושך בשקט עם יללות תנים רחוקים ברקע.

תלשתי את הענף הרמתי לו את הסנטר הוא הביט בי עצוב 

אז פשוט חיבקתי אותו השכבתי אותו על ברכי והיכיתי אותו בעדינות 

עד זוב דם.

והלכתי. 

ראיתי מרחוק שהוא מחייך.

אולי זה היית אתה? 

עזבתי בפעם האחרונה.

מאחורי הדלת השארתי מוט משומש זוג אזיקים והמון המון רגש.

השארתי את גלימת הנשלטת ויצאתי בגו זקוף וחיוך קל.

השארתי אותו מאחור כפות ומחייך.

 אפעם לא אוכל לשלוט על מי ששלט עליי.

אפילו שנראה לי שהיה רוצה.

התחלתי ללכת מהר

פגשתי הרבה שרצו ללמוד כמו שאני למדתי.

אז פתחתי שיעורים

על איך חינכו פעם.

ועל ציניות.