אני אחכה על הברכיים, ליד המיטה. הציפייה תשאיר אותי מפוקס ומשתוקק אליה. את נקישות העקבים, אני אשמע מרחוק והלב שלי ידפוק בעוצמה. היא תחלוף על פניי ותתעלם, תעצור ליד ארון הבגדים, תוציא משהו ותתיישב על קצה המיטה. הריח שלה יהיה באוויר. אני רוצה להרים את הראש אבל היא הסבירה מראש שהמבט שלי צריך להיות לרצפה ושאני כבר אדע מתי היא תרשה לי להסתכל עליה.
היא תוריד את נעלי העקב ותניח אותן ממש קרוב אליי. הרגלים שלה בשדה הראייה שלי. עד לא מזמן, זה לא היה הקטע שלי בכלל והרבה בזכותה, יש לי חיבה גדולה לרגליים, אפילו כפות רגליים כבר לא מחוץ לתחום. המבט שלי יהיה מפוקס על הלק שמרוח לה על כפות הרגליים. תחושת האפסות, הכניעה וההתמסרות, יטריפו לי את החושים אבל היא יודעת שעכשיו זה הזמן למתוח את הגבולות ולקחת אותי רחוק יותר.
היא תפתח אריזה חדשה של גרביונים. היא יודעת באיזה חרדת קודש, אני מתייחס לגרביונים וכמה שהייתי רוצה אותן על הרגליים שלי, אבל היום, זה שלה ורק שלה. היא תאסוף את חתיכת הניילון בין אצבעותיה ותשחיל את כף הרגל שלה, קרוב כלכך לפרצוף שלי ואז לאט לאט תמשוך את הגרביונים ותעטוף את הרגל שלה. אני אתמסר במבט אליה, כאילו העולם כולו מתקיים בין כף הרגל שלה לירכיים העסיסיות שלה שיקושטו בפיסת תחרה שמציתה בי את התשוקה הכי עמוקה.
עכשיו הרגל השניה ואותו טקס ואני במחוזות אחרים, כאלה שאי אפשר להסביר במילים. העיניים שלי יעקבו אחרי כל תנועה שלה. ומפעם לפעם אעצור את הנשימה מרוב התרגשות. היא יודעת שהייתי "נותן כליה" כדי לעשות אהבה עם הרגליים שלה אבל אין כמו דחיית סיפוקים.
הגרון שלי יהיה יבש אבל בין הרגליים תהייה רטיבות נעימה, כזאת שמעצימה את תחושת הכניעה וההתמסרות שלי אליה. היא תנעל מחדש את נעלי העקב, תתרומם ותצא מהחדר. הלב שלי יפעם לפי קשב נקישות העקבים. היא תלך לסלון, תשב על הספה ובהינתן הסימן, אני אלך על ארבע, אליה. אשב לרגליה.
היא תקרא ספר אולי תתעסק בטלפון שלה ואני אתמסר למבט ברגליה. אין לי מושג כמה זמן יעבור עד שהיא תסמן לי להרים את הראש ולהסתכל לה עמוק בעיניים, בלי שום אפשרות להתחמק ולברוח ממפגש המבטים. היא תחייך ותמיס אותי עוד יותר.