שירים ואיברים

הקשיבו למי תקוות היאוש

זורמים בפראות מעלה

מלקטים שאריות של טעם ומרירות

סוחפים אחריהם גרעיני רגש

ריח חריף של אודם, שינוי

בוקע מוורידי הגוף הבודד

רגע של אנושיות מנסה להתהוות

לו, בתמימות מתוקה -

סכר. סכר של אדישות. 

חומת הדחקה והתכחשות.

מוחשי כמו המוות.

חזק ויציב שכן נבנה מבפנים, מלפני שנים,

מהיצר.

מובל לכל עין שהסכר לא ינוד ולא יפול.

ומפלי ניצב לו יבש,

יבש מתמיד.

"Take your time, hurry up, choice is yours don't be late"