שירים ואיברים

מקור עתיק מזכרון נתפס

נוטף על צורותיו מהנץ החמה ועד אשמורת אחרונה

מרווה את קולטני האור בין המצמוצים

שמקווים להיפתח לקשר עין.

כה רבים. נוצרים ומשתנים,

מתחלפים ונשארים.

רק אוויל יחטא בלעמוד על דיוקם,

להגדירם. חופשיים במרחב.

חוצבים בלאט במסתורי הנפש והזמן.

מהמקום הכי נמוך אפשר ללמוד איך לעלות. ולנסות.

ולא שאין סכנות, אך עמוק בפנים

כולנו יודעים שבשבילם אנחנו חיים.

כל.

האמת.

שם.

בגוונים.