שירים ואיברים

ממש פה הגבול? שאלתי. ממש פה!

רק שלא יעשו לנו כאן נובה צחקה

ומאז אני שם וכאן.

שר שירי ארץ ישראל היפה המכוערת והמתחדשת

וחושב על כל הפרצופים שחייהם עומדים להשתנות

על מי יהיה שותף טוב כשנצטרך לברוח ולהילחם. להגן על חיינו

רואה את התאילנדים שבאו לעבוד גם כאן.

סופר נשקים.

חושב על הכביש הצר שלא יאפשר לצאת ועל המקום הכי טוב להסתתר בו.

ואיך אוכל לנסות לדאוג לכל מי שאני מכיר. אנחנו יותר מדי.

החיים לא ישובו. לפחות לא בזמן הקרוב.

וכמו שכל כך התרגלנו

מגיע הרגע בו שרים לחזרתם

הבייתה הבייתה

ישוב טלה לחיק האם

ותן לה להיות שנית איתו

ופתאום נתתי לה חיי

מזכרון לאירוויזיון 

ובתוכי הוריקן שקט

כאוב ושמח ופוחד.

עייפתי.

החיים לא ישובו. עד שנתעשת. ואולי קצת אחרי. הרבה אחרי

הלוואי