שירים ואיברים

לפעמים אני מרגיש כמו אבן. בלי שום משמעות. שאין לי שום מטרה בחיים ושאני סתם כאן. תקוע. אני, כמו האבן, אני גוש קשה של רגשות. אבל מי אני בעצם? מי אני באמת? סתם חתיכה שנפלה מאיזה הר או משהו? מהי התכלית שלי? יש כמה סוגים של אבנים. אבל בשורה התחתונה כמעט כולם נראים אותו הדבר. אולי כמוני? אולי אני לא מיוחד כמו שחשבתי שאני? יכול להיות שאני סתם אחד, או סתם אבן, בלי שום מטרה, משמעות, תכלית או כיוון. אולי אני לא כל כך שנוי במחלוקת. אולי אני ברור כאבן. האם? יכול להיות. אבל הכל תלוי בתפיסה. אם אני אאמין שיש לי תכלית כלשהי אז חייבת להיות לי. לא? כך חשבתי עד עכשיו. אולי אני מטעה את עצמי? אולי כולנו חיים באשליה של תכלית לקיומנו. חלק נאחזים בדת, חלק במדע, חלק ביצירה. ואני אני לא בטוח, אני מערער על כל מה שאני חושב, לעולם לא לוקח דבר כמובן מאליו. מטיל ספק בכל. שנוי במחלוקת. אבל בעצם זה לא הגיוני. הלא אני סתם אבן. לא?