חלקי מילים

מרמלדות שמנקרות לי בראש מתערבבות עם חלומות על מי שפעם חשב להתחיל איתי והתפספסנו. 

מישהו מהילדים שלי קרא לה כלובית כשהיה קטן, ומאז נשאר אצלנו. 

בתמונה: כלוביות נהדרות שנחתו כאן בזכות בלדרית מדופלמת הישר מגינת החקלאי (במושב צרופה, למי שמתעניין).

גם זו אני. אמנם מלפני ארבע שנים, אבל אני יותר בכיוון לשם מאשר לצילומים הנהדרים שצילמו אותי בעין אוהבת לפני עשור ויותר. אני לא מרוצה, אבל לא מצליחה ללכת בכיוון הנכון. מישהו מציע לצלם אותי בסתר ולתלות מולי את התמונה שהכי תבאס אותי, ואני שוקלת לסרב. 

את הקפה של הבוקר עושה מישהו אחר הפעם ואני שורפת היטב את הפה הושט הגרון הענבל וכל מה שעוד אפשר שישתתפ בחגיגה. במזל או שכל או אינסטינקט בריא לא הרפיתי מהכוס הבוערת בתוך הכרכרה. 

מה יכול לעשות נעים עכשיו, אני יודעת.

מחכה לנ'.

דודי שינה והתעוררות עם שעון שבו ברוס צועק היי ליטל גירל איז יור דדי הום, וחלום מתארך ומתפתל שבו אני סופר-תקתקנית במסיבת גן לא לי. ועם אנרגיות טובות. 

ארקפה, אני מציעה. מרגישה נועזת. מאפשרת. 

ארקפה, כך יהיה.

חתיכת חסה מכריך לא שלי צונחת לתוך הקפה כן שלי הבוקר ורק מחייכת אותי, כי הכל נעשה בטוב. 

בפעם הקודמת שמישהו התחכך בי במסעדה, יצאו להשיב את כבודי. 

לא המקור, אבל הליווי מרהיב.

חילופי האנשים הביאו אותי לחשוב.

לימונים חמוצים מהעץ בטבעון

דבש מתוק מתוק מהמשתלה בביר אל מכסור

ג'ינג'ר חריפ מהשוק בחיפה

ואני שמחפשת מה כן יהיה עם טעם שהוא לא מר ולא מוצת.