חלקי מילים

אוברווייט, קוים לדמותו. לא לדמותי שלי.

אין כמו בדידות שמתחלפת בלהרגיש שאתה רצוי בסופ שר שלמה בקצפת. 

פרנואידיוט לא מיטבה עם שעות השינה שלי. אני רוצה אחרת. 

ידעתי שאתקשה לישון, מההתרגשות שתאחז בי משני לילות בעיר השניה בתבל שמרגישה שהיא קצת שלי, וכך היה. בבוקר כשפקחתי עין קלטתי את האהיל העצום שנמצא מעלי והבנתי את פשר החלום.

סופש נינוח שמחייב מחשבה על נינוחות מהי ואיפה מוצאים אותה ואיפה לא ומה אפשר להגיד ולמה אני לא, וזה השליח של לג'נדה שקוטע לי את נסיון ההעמקה (או שאני כרגיל מתחמקת).

באחת אחר חצות אני מוצאת את עצמי

sucking

sweet

potatoes

לעשות פיפי בקליניקה הנעימה אך צפופה של הפסיכו. שרק עכשיו סיימתי לספר לו על נטיותי הבסדמיות, תענוג. מפוקפק. והקפה - ידעתי שיהיה עניין. 

אחריו אני משוטטת באיטיות ונינוחות ורק כשמגיעה לשקשק שקשוקה ולא מצליחה לפתוח פקק של בקבוק העגבניות, אני כמעט קוראת לך שתבוא לעזור לי. 

בקושי נמשכת מהמיטה אל פגישה שתוזמנה ואין אופציה בכלל לדחותותה, אני לא ערה, חונה רחוק מדי מול קו רקיע נהדר ויודעת שהקפה יהיה דלוח.

לבחור זה תמיד לאבד, ואני פחדנית. לרוב.

ללא כל סיבה נראית לעין, אני מרגישה קלילה ויכולת-כל. רשימות הבעד והנגד מתאזנות והכל בידי, להתפטר לא מפחיד. להיות מפוטרת לא מפחיד. שניהם לא באופק כנראה. בוקר שבת במרכז הכרמל משמחני.

אני חמוש במגבת, הוא כותב (לי) וצמד המילים מנסה להיתרגם מיד למראה, אבל איך אפשר בכלל, אם עבר מעל עשור?