חלקי מילים

לפחות

בתחום האכילה 

אני מסופקת

וגם מספקת

סופברואר, ואני סופרת בשקט, כמו ילדת גן, טובה-טובה, עד שש.

בתמונה טעים-טעים, ואין לאפ אחד סיכוי לנחש, כמו שאין סיכוי לנחש כמה זמן לא עשיתי דברים אחרים

ורק הבוקר אני משתקפת לעצמי סופסופ כגבוהה רזה חכמה ונפלאה, ואולי זו שעת השינה ההזויה מליל אמש, ואולי זה השינון הבלתי נגמר של הספרה 6, ואולי זה כי הגיע זמני. כי פברואר וס' ראתה בפברואר תמורות גדולות.

ובספונטניות מצחיקה זימן לנו היקום מפגש עם חבר מהתיכון שהיה הרבה יותר נינוח ונעים ומסקרן משציפיתי וברגע ששתינו התעייפנו מטרחנותו והתחלנו לפהק הוא שם לב ופרש ואנחנו פצחנו בריכולים וצחוקים ואז קלטנו שהוא עומד מעבר לדלת ומצותת והבהלנו אותו וצחקנו עוד הרבה ופשפשנו ומצאנו תמונה מאז, והנה אני נשארתי פה והלכתי לישון ממלמלת לעצמי שש-שש-שש.

בפגישה הראשונה שלנו היא אמרה שהיא מרגישה מאד חזק שאני משאירה אחרי אדמה חרוכה. זה נשמע בומבסטי, אבל מסתובב לי בראש. אני נכווית ממשהו ובורחת. מזהה תמיד קודם שראויים הם למישהי אחרת. בלילה זה מסתובב לי חזק בראש והבוקר אני נתקלת במילים רכות שנכתבו עלי לפני שנים בכאב גדול. את מה שאני מתארת כמעט נטולת רגש כתב הוא כל כך עדין. נעצבת ומבינה שחייבת לעשות צעדים קטנים למעני.

והימים חולפים והלילות לבנים וברד שירד בדיוק בחצות שימח אותי והמשכתי בשעות העירות שלי עוד כמה פרקים עד שכשנשמט לי הראש פגעתי בחתול שנבהל ולא חישב את קיצו לאחור אבל לי כאבה עוד קצת פחות הלסת. מסתובבת בשעות האור עם התלבטויות תהומיות כמו מינון המלח בכוס המים לגרגור וכמות טיפות האופטלגין הראויות לי ומחכה לשמוע שהיום הזה עובר בשמחה ראויה לשלל התכניות שבו. קווים לדמותי בשבוע הזה:

ליל נדודים, הגעתי לביקור ארוך באוסטרליה, כאבתי שן, נלחצתי מחיים חדשים, כמהתי לחיים חדשים, לא התעוררתי כי ממש לא ישנתי וגם יתוש אחד! חוצפן. והיום אם אלך הבטחתי לזכור צילומי-שערים. יש צלמים של ניידים כאן במקרה?

המת והחי והריח שעדיין יוצא מהעץ הזה בשילוב עם עשרת הקילומטרים של הבוקר מחייב אותי לעצור ולצלם, שוב

כותב אספ (התמכרתי)

החלק החשוב ביותר בריפוי
הוא להבין שאתה לא חולה.
החלק החשוב ביותר בתיקון
הוא להבין שאתה לא מקולקל.
החלק החשוב ביותר בפתרון בעיה
הוא ההבנה שאין אחת כזאת.
אינסוף גורמים בתנועה
יוצרים אינסוף מצבים של שינוי,
וזה רק ההרגל למצוא עקביות
שיוצר נקודת ייחוס דמיונית
שיחסית אליה נולדים המושגים.
אתה לא חולה, מקולקל או בעייתי.
אתה חווה חוויות מגוונות
ברצף מצבים שמתחלפים כל הזמן,
ואם תוותר על המושגים
שצובעים את כל התפיסה שלך,
תוכל לראות את העקביות השקטה
של לראות את השינוי,
לראות את התנועה שאתה.
ואז כל חוויה מקבלת את מקומה
בלי הקשרי העבר שלך,
בלי הצורך לתקן, לרפא, לפתור,
כי אין מה,
יש את התנועה עצמה
ואם היא לא נעצרת,
אז גם אין סיבה שאתה.

בלופ