|
|
|
לא מצליחה להסדיר נשימה אחרי סיומו של מהלך עצום והתאבדותי, שמרגיש כרגע שהיה לגמרי הדבר הנכון לעשות. נ' גאה בי והיא הכי משמחת אותי, א' באה לעזור, ע' שולחת חיבוק וירטואלי ואמא שהפעם מחזקת ומנשיבה בי רוח גבית וכשזה מסתיים פיזית אך לא רגשית אני נשארת תקועה באוטו כבר כמעט חצי שעה ולא מצליחה להתרומם. הכי רוצה חיבוק וסיפור לפני שינה. כמו שפעם-פעם היה לי.
משתרגת ומסתבכת בוגנוויליה אהובתי ומעמידה מולי רמזור של אדום וירוק בלי צהוב בכלל
החצילים האלו יהיו עוד מעט מוסקה וזה שאמר שרוצה לבוא לאכול כאן וטרח לומר שאינו אוהב מוסקה ולא באים לו שניצלים חמים, וכשאמרתי שזה מה שיש לי להציע ושהעיקר אינו האוכל, נשמע בסופ השיחה כמו מי שרוצה לבוא בכל מקרה.
אני מרוגשת כל כך עד כדי כך ששנת צהריים אינה אופציה היום. לגזור ולשמור. אני והסובבים אותי, מהדורת 2021.
אני מוהלת את ה-מנה ה-אחרונה בהרבה בצל מטוגן ודומעת לתוכה וצוחקת ובוכה ויודעת והפעם לא בגופ שלא קרה לי דבר נעים יותר מהצעת החברות שלו, פעם, לפני הרבה שנים, או ממש אתמול.
מצלמת לעצמי אותי חווה בעין בלי מזדיינת לא כדי לפתות כן כדי לקלוט
ברביעי שעבר היא הקריאה לי את העץ הנדיב והראתה שיש הרבה סוגי אהבות, זה אחרי שהסברתי לה את תאוריית ה'אוהב דגים?'
הבוקר מצאתי במרשתת חיים חדשים שנולדים מתוך קליפה עבה ושמחתי בתמונה ואיכשהו התחברה לי.
אני
ארוכה מתמיד
אמבטיה
הדבר היחיד שמרגיע אותי
על בסיס יומי
ולפעמים פעמיים ביום, גם אחרי שהוצאתי ת'מים
(אז למה הקונוטציה ללשפוך את התינוק עם המים מטרידה אותי הלילה?)
עיר רפאים. הרחובות ריקים מאדם
וגם
משוגעת על כל הראש היא
מקור, הכי נהדר:
'ממזגים, נערה, לא בונים'
כוחן של מילים
ואני, אט אט אני אני.
