עותק מטושטש, אבל ככה נפגשנו לראשונה, 15 או אולי כבר 16 שנים ואת צבע הלק המדויק שאיתו באה אני זוכרת מאז.
עותק מטושטש, אבל ככה נפגשנו לראשונה, 15 או אולי כבר 16 שנים ואת צבע הלק המדויק שאיתו באה אני זוכרת מאז.
מגוון כה מיוחד הוציא ממני משקלים שלמים מתהלכת בקלילות פנימית מאז שהפקדתי עצמי בבטחה בידיים טובות. תודה תודה תודה.
לא באמת מתאים לצילום סטודיאלי
אחד הפרועים והמרתקים
אניח אותו כאן
מצטטת, אהוב עלי:
לא הרמת את העוגן | אמר לי הים | כשיצאתי מהנמל | או שאולי אתה לא רוצה להרים |
מעפעפת אחת אמרה לי באוגוסט שבפברואר הכל יקבל תפנית. ינואר היום. יש מצב שפספסה בחודש או שמא זו אני שמתאמצת והזזתי את השעון?
הנה השמיים עצובים
להיות ערה מארבע זה לא כיפ, ולראות כרוביות שרופות זה גם לא כיפ, אבל... צרות נפלאות וגם הרווחתי כמה מילים לפני שתפסתי עוד שעת נמנום. א"א.
נתבקשתי, כמעט שכחתי, ממליצה בחום:
https://yahasim.org.il/bdsmzoom/
הבית שהביס את הסיפור שאינו נגמר החברה שפרשה ונשארתי עם ההברזה האחרונה המפתח הפתוח שהיה חסר ונמצא בטיימינג המדויק הכסאות המיטה השידות המקרר אישור המשטרה הררי הזבל הצבעי הנקיון ההתפרקות, הכל הכל אני צריכה להכיל היום. והכל אני יכולה. וגם רגע של מנוחה. וגם תודה לאח הגדול.
דרום רמה"ג, בדיוק בנקודה ההיא אני רוצה להיות בהקדם, לא רק בשיטוטים הוירטואלים שלי, שישי, מזמנת לי.