'הכל תופח בפנים' כתבה מישהי ואני מבינה כמה זה בול.
'הכל תופח בפנים' כתבה מישהי ואני מבינה כמה זה בול.
בנות
וטיפול מלא בצחוקים במוט וילון שלא מפסיק לעשות מה שבא לו ומשם לשלט אוטו שהחליט לחדול ומשם להפטר משיער מיותר ומשם להליכה גדולה גדולה
לילה לבן
בוקר מחורבן
ותזכורת מלפני שששנים
ביום רביעי שכזה יש לי הכל מהכל. כמעט. משעה מזוקקת בבוקר לשעתיים זומיות ראשוניות אחהצ ולמעט מזוכיזם מתובל בשעועיות טעימות בערב ואז לנקיון בית שהוא פצפון ובדיוק במידה שלי ולטלפון שמעברו השני מישהי נינוחה וילדת יומולדת מחר ולקינוח, קינוח.
יש ערבים
ויש ערבים
שמחה שלא ברחתי
על השולחן מלבד מה שנאכל, כל כך הרבה מה ואיך שנאמר. מרוגשת מלהיות זו ששואלת ושמחה באלו שהגיעו לפתוח את הלב והפה ועונים לעצמם. מחלקת פחמימות ושוטפת כלים ורצפות, אמבטיה ולישון.
הלבבות שלך תופסים לי מקום בפריזר
הוא כותב לי
ואני עונה
זה משפט נפלא לתחילת פוסט
ומחכה שנעשה אותם על-האש בקרוב
תאורה לא מושלמת
וילון אמבט שנפל לי על הראש
מכונת כביסה שמתעקשת לטפטפ דוקא כשלא מופעלת
מייבש שהפרתי לו את שיווי המשקל
שכנים שנשמעים מעבר לקיר, כולל אורלוגין שמעיר אותי מנסיון שינה ומטעה אותי במיקומי הנוכחי
סימון מוזר סביב פטמה שמאלית
מחסור מפתיע במהדורת חדשות יומשישי
תכניות להליכת בוקר בשכונתי החדשה
שטיח רועש מדי ליד המיטה
התבודדות נדירה
ופרחים לשבת גם
בבית הקברות בשנה הכי מצומצמת עיניים אדמומיות תופסות עץ תאב חיים
תתארו לכם, מסע כזה, יום של תהפוכות בטן ולב ואין מי שישיר לי את אני תפקידי לנגב לך את הדמעות אבל כן יש כמה שמסבירים לי שאני אמא לא רעה בכלל ובת טובה למדי ורק אחות אני כבר לא