חלקי מילים

והבוקר

בוקר טוב

'התגלגלנו

פעמיים

וזה לא נכון'

לגזור ולשמור. 

לפני עשר שנים, כשרק רציתי להתגרש, היא שאלה אותי למה, ובאיזה סוג של משהו שנחרט לי עד היום ואין לו מילה שמגדירה נכונה, שאלה מה יהיה לי אחר? בית קטן? מסודר כמו שאני רוצה? נקי? הרי ממילא תשבי בלילות בצ'אטים ויהיו לך אנשים מרפרפים כמו שהיו לפני שנים. אמרה. ועשתה חשק כבר אז.

הבוקר. אני. בבית קטן. נקי. נעים. בדיוק לי. מתפנה להעמיק. לא בוחרת לרפרפ. קולטת כמה שקט. לי. חיצוני. ולא רק. בחרתי נכונה. מרגישה שזה היום להתחיל לנשום בו לעומק. מסדרת את הפטרוזיליה  שעומדת קצת עקומה, וחושבת לעצמי שאני כמו לגור עם האויב, רק שאני האוהב.

ו... קפה כמעט ראשון במה שהתגבש כל כך מהר בזכות הרבה ידיים טובות

קפה כמעט אחרון בדירה שכמעט הצליחה לי ואני לוקחת ממנו חצי קילו בשרטחון ויודעת שיותר לא יזרק אוכל לפח ושהצעד נכון לא רק לי ומבינה כמה אני חייבת להגיד מה אני רוצה לעיתים קרובות הרבה יותר

מתנות קטנות

מחייכות על-הבוקר

זו אני שלא יודעת לתת וכן למדתי לקבל

מצטטת, מהקולע מכולם:

בצומת בלב ים | עולות שאלות לאן ממשיכים | והים צוחק ואומר בחייאת בנאדם | אין צומת ואין שאלות | פשוט תקשיב ללב בשקט | בשקט | בלי הסחות דעת ושיקולים מהתחת | הלב יודע מה אתה צריך באמת | זרום איתו ותגיע לאן שתגיע | ותגיע הביתה

קלמנטינות זערוריות והפתעות נחמדות, כבר לא חמוץ לי בפה.

שעות אחרונות שלי על הכורסא עם הפנים לים
אוספת טיפות שמש שמתחילה לנחות, שומרת לי בכיסים. אורזת בחטפ. בשקיות איקאה. יומיים לפני. נטולת קרטונים. מרחיקה את הקץ.
עזבתי בית בהשלמה מלאה לפני שבע שנים. כשסגרתי אחרי את השער החרקן בפעם האחרונה לא הסתובבתי לאחור ויצאתי זקופה עם בגדים וספרים וידיעה ברורה על נכונות הצעד, לכולנו.
מאז עברתי חמש דירות ועזבתי איש אחד, כלומר עוד שישיית בעיטות פנימיות שלא הותירו לי ברירה אחרת מלבד תזוזה. לא כולן פשוטות. לא כולן נכונות. אבל כולן אני. וזו, השביעית, קשה לי בבטן הרכה, בתוככי הלב ובשקיות הדמעות.

מאחלת וממנטרת לעצמי שלא אתחרט, שלא יהיה טוב עוד פחות.

לצלם חפצים ארוזים זה ממש לא סקסי