חלקי מילים

שעות אחרונות שלי על הכורסא עם הפנים לים
אוספת טיפות שמש שמתחילה לנחות, שומרת לי בכיסים. אורזת בחטפ. בשקיות איקאה. יומיים לפני. נטולת קרטונים. מרחיקה את הקץ.
עזבתי בית בהשלמה מלאה לפני שבע שנים. כשסגרתי אחרי את השער החרקן בפעם האחרונה לא הסתובבתי לאחור ויצאתי זקופה עם בגדים וספרים וידיעה ברורה על נכונות הצעד, לכולנו.
מאז עברתי חמש דירות ועזבתי איש אחד, כלומר עוד שישיית בעיטות פנימיות שלא הותירו לי ברירה אחרת מלבד תזוזה. לא כולן פשוטות. לא כולן נכונות. אבל כולן אני. וזו, השביעית, קשה לי בבטן הרכה, בתוככי הלב ובשקיות הדמעות.

מאחלת וממנטרת לעצמי שלא אתחרט, שלא יהיה טוב עוד פחות.

לצלם חפצים ארוזים זה ממש לא סקסי