איי וונט מור, שנני לך.
איי וונט מור, שנני לך.
יש לי בקבוק מים של סודה עם טעם של מימיה
ויש לי הרגל כזה שאחרי שאני מנקה את הבית אני שמה גליל נייר ספציפי בתיבה הפרחונית
ויש לי שמחה כשאני מקבלת הודעה 'לי אין זמן'
ויש לי תקווה שהאהבה תנצח.
מחפשת פרטנר/ית
היא מתחתנת ורוצה זר כלה של פרחי לגו ואני כל כך גאה בה ובידיעותיה הברורות.
אני נזכרת בחתונתי שלי בזר שאבי קטפ מגינתו שהיתה אז מתוקתקת ואיך הכל נבל אחר כך.
מביך איך תסכולים ולחצים מביאים אותי לשפל חדש. מאה שקלים על פיצה אישית כולל שליח על אפ שאני גרה במרחק של 76 צעדים. עם כל התוספות האפשריות, וגם עם אלו שלא, במקום לקפוץ להגיד תודה לאיש יקר ואולי לאכול איזו מנת בריאות.
הנופ כאן מרחיב לי את הלב והירוטים שנראים ונשמעים מפעם לפעם לא מצליחים לייאש אותי אני מתנמנמת אחהצ כשעל האש סיר מאולתר עם מרק עופ וכשאני קמה האור נעים ומדויק ובזוית העין מסתברים צלילי בקבוקים שלא הבנתי מאיפה צצו לי בחלום.
ערב ראש השנה המוזר בתבל, גתול יוסי ומיקה מוסיפים מעט אופטימיות. מעט.
נדרשת עזרה בהרכבה. הנה, אני, לומדת לבקש עזרה כי מסתבר שאמנם ארון קטן, אבל גדול עלי והחתיך שבתמונה לא ממש עוזר, יותר מציק.
במקום אחד אורזת במקום אחר מתרווחת, כאילו שצריכה לברר כמה חדרים יש לי. בלב.
אני רואה את זה בדמיוני כמו בסצינה מהממת בסרט מחרמן ויודעת שזה לא ממש נראה כך, אבל לגמרי מרגיש כזה. צהרי שבת עם ייעוד לסידור ארונות ואני מוצאת את עצמי מעיפה בגדים ומתחננת שיזיין אותי ויודעת שהסידור לא יקרה לעולם כי זה מה שיצא מכל נסיון לביצוע.
* התמונה להמחשה