אחד מתקשר בחדווה כל יום מאז שעון החורפ אחר פשוט מזמין אותי לדייט מול השקיעה
אחד מתקשר בחדווה כל יום מאז שעון החורפ אחר פשוט מזמין אותי לדייט מול השקיעה
בדיוק במידה הנכונה
מתקרר. מתאפרר. עלים בשלכת. שמחה שכבר חלפה לה עוד שנה.
אם אני יכולה לקחת חומר ולעשות לו הוולדות מחדש כחומר אחר
מה זה אומר?
יש מגבלה על כמות הגרגרים? תחתית הקערה. יש שם משהו נעים מהרגע הראשון, צריכה לזכור למסור לו תודה.
ואחר כך, עומדת חמש דקות מול הכיור ומסתכלת לעצמי לתוך העיניים. מתלבטת אם לצחצח או לא שיניים כי הרימונים יעלמו כך ומחפשת לי את תמונת שלל המברשות ולא מוצאת והולכת לישון לא עייפה בכלל בכלל.
זה היה במטאורה לפני כך וכך שנים התעוררות מוקדמת וסיבוב בוקר שמתחיל במאפיה ועוד אחת ואז שביל שמטפס למנזר או משהו אני זוכרת שהתנשפתי כי לא הייתי בכושר ושהתמקדתי בלספור צעדים ותהיתי למי אני נכונה ומדויקת אז וקלטתי שאני בגרסא פחות טובה שלי משהייתי רוצה להיות ומאתמול גלים ועוד גלים של מחשבות שמתערבלות ובא לי יוון וחופש ומטאורה שוב ולטפס בשביל הזה בדיוק ולראות את עצמי משופרת
אומרים שלא רחוק מחדרה בין הים לבין החולות, יש מקום שבו זורחת השמש ב-לילות. מקום מפעם, חדוות חלוציות ויצירה, ודיויד הנגר המוכשר.
ההליכות מתחלקות לסוגים ותתי סוגים ואפשר לקטלג לאפיין ולבחור או לסרב, אבל כשמשהו מבאס או מכעיס או מאכזב הרגליים הכי לוקחות את עצמן במהירויות אחרות ולמקומות שלא תכננתי להגיע אליהם. סופרת צעדים, כבשים, אפונים ועוד שטויות רק כדי שישרור השקט ואהיה הפי-היפו או הפילי-אבר-אפטר.
ממוצע של כל שלושה חודשים תמיד נעים וחברי ומענין לשמוע את הצד הגברי ורק הנשנושים משתנים כי תמיד באותה שעה מגרשת והולכת למיטה מחוייכת. תודה 🕚
אם אין חומה, אין צורך בשער וגם למה חגורות הבטחון