|
|
|
לא שאני מהמתנשקות וגם לקח לי כמעט דקה להבין מה בציור שכזה שבמבט ראשון מעקם לי את הפרצופ כמו שתמיד קורה ובלתי נשלט בכלל כשנתקלת בעודפ רומנטיקה - אבל הבנתי! החוטים האלו, הקורים הדקים שנטווים בין שני אנשים. עם הפאקים. עם הפגיעויות. עם הכל. בלי הכל. אין הכל. פשוט לפעמים מתחברים.
אלו דפנטלי כמה שעות הרוגע הכי גדולות שהבאתי על עצמי בשנים האחרונות
וגם טנטטיבית יש לי חופש בחמישי הבא.
כל השבוע הזה ועוד מאכילים אותי ואני מהרהרת בכמה ולמה ואיך זה שאני לא קולעת נכונה לצרכים של הסובבים אותי.
'האם את בשלה לעבודה טיפולית?' היא שואלת ואני עונה 'לא' ולא גאה בי כלל.
מי שמפעילה באמצע הלילה מכונת כביסה כשהיא נטולת משקפיים ורק אור מהבהב בין סגול לירוק בתוך האסלה הוא זה שמאיר את דרכה סופה שתקום בבוקר לתוך שלולית מכונת כביסה שפעלה עם חצי חולצה בחוץ והשפריצה את עצמה לכל עבר. איכשהו זה הצחיק אותי והתבאסתי שלא ראיתי את המחזה עצמו בפעולה. יורדת על ארבע לספוג המים, ציצים תלויים, מקלחת מהירה והופ ללקט מרק שעועיות ושלל קלמנטינות ולעבודה.
מיום חופש של חמישי הרווחתי זמן איכות כוס קפה ותובנה על העדר וצורך בחיות שאריות הקפה היום מראות לי גמל וסנה בוער ולא' במבי ופטריה ולמ' ג'ירפה שהתקפלה ולש' כלב רעב. ממהרת למחברת האסימונים הנופלים שלי ושמחה במפגשי הבוקר שכה התמרדתי נגדם בעבר.
שלוש מילים פה שלוש מילים שם ועוד מאות ומליונים בין לבין וכל מה שבאמת בא לי הערב זה לשבת באיזו פינה בשקט דממה ולהרגיש שאני במקום הנכון
לא אני צילמתי ולא אני טיילתי הבוקר אבל כן נתקלתי בשיטוטי במרשתת ויש פה משהו שקורא לי להשאב לתוכו. יופי של צילום.
אסימון שנופל בעקבות הארה שהיא הערה ואחריו קצת דמעות ואז יום טיול שבסופו מסוע משמח וחיבוק עם קצת יותר דמעות ולסיכום - כזו אני, מקבלת את המנה שלי.
בעודי מחכה לצפצופ שלו מלמטה, כי הרי בוקר שישי היום ואין להרהר ב- עד מתי, אני עושה הזמנה נוספת של תחתונים במידה כה קטנה שמעידה על ההצטמצמות שלי ורואה שגם הג'ינס כבר נוזל ושמחה על הכל ובמיוחד כי הרוח כמעט חורפית ועל בהירות הנופ הפרוש מולי ועל הבטלה הזו שמתחילה ברגע ששישי מגיע ועל שלל החברות שיש לי והחברים גם.
מצטטת מהחביב עלי מכל:
באילו צבעים, טעמים ותחושות תרצה שאגיש לך את יומך | שאל הים | אני פתוח לרעיונות | אמרתי לו | בטוח הוא שאל | בטוח שאתה פתוח? | נראה לי שאתה סגור על עצמך
