חלקי מילים

אינך כאן כבר מליון ימים, כלומר תשע שנים לפחות. אבל - זוכר את קניית התחתונים? מלא זוגות. ביקשת שאזרוק את כל אלו שהיו לי ונתת לי כספ לרכוש חדשים. רצית להיות צמוד לגופ שלי איכשהו. זה היה ממש מזמן. שנים. שנים. חזק כל כך. השבוע איכשהו צץ בסל התחתונים שלי זוג אחד, מהוה, זה שכונה ה-הומוריסטי, מאז. ישנה איתו הלילה. שנתי ואני נודדות.

היא אומרת שאני מחפשת עבודה כמו דירה וכמו גברים וכמו מטפלים, היא לא מעיקה, כן מציקה, ואני - עייפה. מעצמי. 

קיבלתי, בתודה, כמעט מתאים, מאד מקסים.

כן, הרימו אותי אתמול כמה סנטימטרים לגובה והזקיפו אותי גם.

כן, הג'ינס שלבשתי הבוקר הוא של הבת הפצפונה שלי.

כן, ישנתי חרא אבל בשש בבוקר הגיע חלום נהדר נהדר וממנו אצטרך לזכך לי את המשפט שיש עלי למנטר.

שורש מ-בקש

בראש שלי איזו סמיכות וצפיפות לא ברורה. אולי סיומים. אולי קורונה. אולי סתיו. אולי סתם. סתם אולי. מורחת צבעים במקום לתמצת מילים.

אני מתעסקת בשטויות, מקדימה זמנם של דברים אחדים ומאחרת עד כדי פיגור באחרים, אני לא מספיקה לדבר עם מי שרציתי ומבזבזת זמן יקר על מי שלא ממש, אני מתוודה על שטויות אבל לא על כולן. עייפה כה הלכתי. להתפלל. לאלוהי השינה.

מישהו פעם עשה איתי הסכם שכותרתו היתה 'אי אכילה לבד'. 24 שעות של בדידות, גם כשמסביבי אנשים אוהבים. מישהו פעם אמר לי שכפית שוקולד השחר ההיא היתה האחרונה. ותודה על כך. ולסיוון גם. 

הרוח והלילה לא היטיבו עם עור הפנים שלי אבל הלכתי לישון מסופקת מחופש אמיתי של שבוע והרבה שעות חברות ומטבח מזלי שכאב הראש מתגמד אל מול העננים הנעימים הבוקר

יציאה קטנטנה מהבית. צל. רווח בין הרגליים. שטויות מצחיקות מארץ סין. נינג'ה. חיפושים. שלל כלבים וחתולים. ספירות ומציאות. חיוכים ונינוחות. משפחתיות.