חלקי מילים

שינה עד מאוחר כי עשיתי כמה פעולות מונעות

ממוגרפיה כי צריך

נקניקים טובים כי בא לי

עיתון כי שישי

ופרחים, כי אני מסירה התנגדויות

(וחיוך של לב מתרחב ככה סתם בעליה ברחוב)

נחש

קטן

צהוב

על השביל, מה הוא אומר?

תמונה אין, ברחתי. 

רז עם הקול הנמוך והמשכנע נתן לי את מירב הנקודות בשיחת הסינון, ונדמה שהתקבלתי לסדנת שיפור השינה 20 תשלומים ללא ריבית ועצות שאת רובן אני יודעת כי הרי 17000 צעדים שמסתיימים בעשר וקפה קר לפני מעולם לא השפיעו עלי סתם לוקח לי שעתיים להרדם ואז להתעורר כל שעתיים ובאמצע לבדוק מי כתב מה איפה ומתי נראה לאחרונה ולישון עם חתוליים ופעם כלב גם ובחדר עם חלונות לואדי ולשמוע חזירים מטיילים תנים מייללים ואורות מנצנצים וגם לחשוב בדיוק לפני ההרדמות על מה יקרה בפברואר הבא וגם קצת להרשות לעצמי לתגעגע. אז למה בכל זאת? כי אני בשלה. 

שוב מצטטת, שוב באנונימיות, שוב מדויק:

דברים לא קורים לי | דברים קורים | לא לי | אני לא מרכז היקום | אני אולי מרכז הקיום | וגם מהמחשבה הזו משתדל להיפטר | לא ממש בהצלחה | כדי ליהנות מהחיים כפשוטם

בזכות הפייסבוק והחתונה הממשמשת, אני נאספת על ידה לטיול ופטפוטים. שמחה לראותה, על אפ שזה בפער של שנים, קל לשתפ וקל להקשיב והבסיס שמתחיל בילדות ונעצר כאן, בכלוב, רחב מספיק כדי שארגיש בנוח לגמרי. היא מציבה לי זוית ראיה שונה, ואני חוזרת הבית לסלט ענק ולראש ממולא במחשבות. תודה.

'מחפשת חום ואהבה במקומות הלא נכונים'

(נאמר על גורת החתולים המתבגרת, מתאים לא רק)

אם כבר לא נרדמת, דאמט, אולי אפשר שיקרה משהו מענין לפני עלות השחר?

התמונה של מישהי שמתהפכת מצד לצד, רבה עם השמיכה ולא מצליחה לקום להחליפ בסדין דק וחם לה כי נשרפה קלות בבוקר בשמש ולא מצליחה להרדם ולא לצאת מהמיטה וזה הולך להיות לילה לבן שכזה מרגישה כבר ואולי נבואה שמגשימה את עצמה ואם רק לא הייתה פחדנית הייתה מעייפת אותי בעוד הליכה אבל מתחת לחלון משפחת חזירים מחרבת את הגינה היפה ואפילו שיש ספר חדש ומצחיק מונח על הכורסא ומחכה מצליחה להתרכז רק באין מי שירדים אותי בין הרגליים שלו ואין מי שילחש לי בשעות כאלו שכל מה שארצה יהיה לי, אז התמונה הזו, לא מצטלמת ולא חיננית. לילה לא שקט.

יומיים רצופים של התעסקות באוכל. הרוב לא באמת טעים לי, אבל מלאאא אוכל. אתמול הבמיה, והלחם והמעט חמאה וההקשבה ואי הדיוק ואז הפחדים, היום אחרי שנשרפתי מהליכה ליד הים שהתארכה והתארכה ואז הפטריצ'יאן, אחריה עוגת מייפל, באמצע מלא קפה לא מדויק. והכל מצולם. למה? לא יודעת. הכל תפל. למה? כן יודעת. חסרה לי הנגיסה המדויקת.

מתעוררת מתוך חלום על ישבנים אדומים מלוטפים מתרוממים מתחצפים מתחננים כמעט כמעט מוחשי כמעט כמעט איבדתי את הידיעה שזה רק חלום המשכתי עד שרעדתי. לבד. 

התמונה: עתיקה. 

מה חסר בה? התנועה.