לפני 4 שנים. 23 בנובמבר 2019 בשעה 15:48
אני לא לבד, חשבה בעוד נפשה מעכלת מה שעיניה קראו. אני סוטה חולנית וכמותי יש עוד. המילים הצפופות ייחמו אותה כל כך עד שהרגישה צורך מופרע שהן יזיינו אותה ממש. היא חשבה ברצינות לגלגל את הספר ולדחוף, אך לא צלחה.
לבסוף, משתנקת, הצמידה את הדפים לכוס דקה ארוכה, מועכת אותם אל תוך הרטוב. הצמידה לכוס ומיד גם לפרצוף. הריח סימם אותה והדבר היחיד שהרגיע אותה הייתה הידיעה שבקרוב תשמע דפיקה בדלת.
