כחומר ביד היוצר

שבוע עבר ועוד אחד.

בפעם שעברה שנפגשנו, שברנו סגר. היום כבר מותר.

חוזרים למרתף שלנו בין הפרדסים.

איתגרתי אותך היום. נגענו בגבולות.

גם בכאב אבל בעיקר במה שמסביבו. 

ואז... אחרי שנגמר. כשאת בין זרועותי. התחלת לבכות...

ואיזה בכי... את הנשמה בכית.

את כל מה שעל כתפיך ועל ליבך.

ואני, אני רק ערסלתי, רק הכלתי.

אמרתי לך בלחש: תבכי יפה שלי, תבכי...

תתנקי, תוציאי, תקיאי...

תפני מקום לשלווה🖤