ראש פתוח וסקרן

היא זרקה את הרגליים באוויר כאילו העולם שלה מסודר בדיוק בזווית הנכונה. עקבים דקים, שחור נקי, בלי מאמץ כמו מישהי שיודעת שהיא לא צריכה להוכיח כלום.
אני נשען אחורה, מסתכל. לא נוגע. לא ממהר.
יש רגעים שאתה לא רודף  אתה נותן להם להגיע אליך.נשכבת על הגב ,היא לא אומרת כלום, אבל הגוף שלה כן אני מחייך לעצמי
את עושה את זה בכוונה, אה?
היא לא עונה. רק מזיזה טיפה את התחתון (תחרה כבר אמרתי ?) לצד . 
אני קם לאט שומר על קןר רוח מסתכל . 
נעמד קרוב, מספיק כדי שהיא תרגיש  לא מספיק כדי לברוח.
תיזהרי אני אומר בשקט, יש דברים שלא כדאי להתחיל אם לא מוכנים לסיים. 
העיניים שלה פוגשות בי לרגע. זה מספיק.
כי בסוף, זה לא העקבים.
זה מי שמולך  ואיך שהיא  בוחרת  לשחק את המשחק.