לא קל לי...לא קל לי בכלל.. אבל פרידות זה חלק מהחיים שלנו.
מחר אני מסיימת טיפול פסיכולוגי של 3 שנים במרכז סיוע לנפגעות פגיעות מיניות,עקב פגיעה שעברתי בגיל 21.
יש פגיעות "יותר קשות",אבל עבורי זו הייתה הפגיעה הכי קשה שעברתי עד עכשיו.
פגיעה שלא חשבתי שאקום ממנה,מבחינתי זה היה עניין של זמן עד שאסיים את החיים שלי,אם זה בתלייה או בכדורים,אחרי שבדקתי מה מהיר יותר ומה יעשה את העבודה בפעם אחת,תחושת האשמה והבושה לא הרפו ממני.
חברה טובה המליצה לי על אותו מרכז סיוע,במקרה היה תור פנוי,אחרי שחיכיתי במשך יותר משנה פלוס עד שיגיע התור שלי.
הגעתי לטיפול בתחושת סקפטיות,ובידיעה שלעולם לא אסלח לעצמי על אותה טעות.
בעבודה קשה,כל שבוע,אני לא מאמינה שאני אומרת את זה אבל היום אין לי טיפת תחושת אשמה כלפי עצמי,לא אני אשמה,הפוגע הוא אשם !!!! וזה נכון לגבי כל פגיעה !!!!!
אני יודעת שכנראה אתן לא נמצאות באתר הזה,אבל בכל אופן תודה רבה לכן- ס' ו-ד' ולשאר המטפלות,על שעזרתן לי לסלוח לעצמי, להשתקם מהפגיעה הזאת ולהוציא ממנה גם דברים חיוביים