אני מרגישה צורך להגיד משהו שממש מציק לי
אולי אני נאיבית מדי אבל זה חורה לי כל פעם מחדש.
אני כותבת את זה כלפי הגברים אבל זה מכוון לשני המינים.
לא מעט פעמים אני מכירה גברים (בעיקר מהחיים הפרטיים הוניליים) שנפתחים אליי ומספרים לי שהם שולטים/נשלטים והם נשואים לאישה ש:
א. או שלא יודעת בכלל שזה מי שהם ומה שהם אוהבים
ב. או שיודעת אבל לא משתפת פעולה
הם נפתחים ומספרים לי על זה אבל ברוב המקרים גם מחפשים להגשים פנטזיות.
אני מרחמת וכועסת במקביל,אני יודעת מה זה להיות בקשר שלא מספק אותך,הייתי שם.
קשה עד אפילו "הבלתי אפשרי" לקום ולפרק חבילה ובכל זאת,אנחנו לא אמורים לבחור בני זוג רק לפי העדפות מיניות.
אבל אני כועסת כי זה לשקר לעצמך ולשקר לבת זוג שלך,שלא מכירה אותך בכלל,את הגבר שחי איתה יום יום ולפעמים גם עשה איתה ילדים.
מה אני יכולה עוד להגיד?
אני מאחלת לכולנו להיות מי שאנחנו,מבלי לפחד ולהתבייש,מי שיקבל אתנו ירוויח ומי שלא,ניצלנו וצריך להגיד תודה על זה.
במקרה שלי,אני מודעת לזה שכנראה אפספס לא מעט גברים טובים בדרך,שיכולים להיות בני זוג מקסימים,אבל אני קודם כל נאמנה לעצמי,גם אם זה אומר להישאר לבד !!!
