כפי שניתן לראות נולדתי בהירה,מאוד בהירה.
אני דור רביעי בארץ, גדלתי ב"פריפריה" ויחד עם זאת אני נראית כאילו נחתתי הרגע ממזרח אירופה, לפעמים פונים אליי באנגלית כי חושבים שאני תיירת.
מנסים לדפוק אותי בשוק הכרמל או כשאני עוצרת מונית, נו מה לעשות..התרגלתי כבר.
אני חריגה בנוף הישראלי אני יודעת, לטוב ולרע, מעבר לכך אחרים יגידו.
לדעת שאני שונה, היה לי עוד יותר קשה כשהייתי ילדה.
ברור לכולנו ואין אחד שלא עבר את זה, שילדים מחפשים את השונה כל הזמן כשרוצים לפגוע בו.
רוב הילדים סביבי היו באמצע, שחומים לא קצת ולא מאוד, היו כמה ילדים אתיופים והיה אותי.
התגובות כלפיי היו החל מ- "יא לבנה לכי תשתזפי".
הידרדרו ל"איכס יא לבנה מגעילה מה את חולה במשהו ?" "מה יש לך שאת כזאת לבנה"?
גם היום מדי פעם אני שומעת תגובות כאלו, לא אשקר שזה לא מחזיר אותי לתחושות לא נעימות משנים עברו.
השלמתי עם מי שאני, סביר להניח שאקזוטית בצבע מוקה לא אהיה בגלגול הזה, (ולכן אני מפילה את זה על בעלי לעתיד שיסדר לי ילדים עם צבע, אני מודה).
זה בסדר לא להימשך למישהו בגלל המראה החיצוני וזה בסדר גם להגיד את זה ובצורה מכובדת, אבל לפזר אמרות מפגרות כאלו כמו שציינתי למעלה, כן, תתפלאו אבל יש גם מבוגרים שמוציאים שטויות כאלו מהפה, ונדמה להם שכאילו אני יכולה לקום מחר בבוקר ולשנות את זה, דיי שחררו ממני את כל הסתומים האלה.
כל אחד נולד עם מה שהוא נולד,עם הפנים הגוף והצבע שהוא קיבל ומי שיאהב את הצבע שלי ידע לסדר לי שמשייה בים ולמרוח לי את הגב בקרם הגנה כל שעתיים. Take it or leave it.
