לפני 4 שנים. 10 בדצמבר 2019 בשעה 23:10
בהרבה מהפעמים,אנחנו נוטים להתאהב בפנטזיה ובריגוש שיצרנו לעצמנו בראש ולא באמת בדבר עצמו/בבן אדם עצמו.
הרבה יותר נעים להישען על הדברים הטובים שהיו אי שם והפסיקו להתקיים מזמן,או בתנאים החיצוניים/שקריים שאותה פנטזיה מספקת לנו...כי זה מה שמחזיק את אותה הפנטזיה,אם היה רק רע כל הזמן במה שהיא מספקת לנו,או רע מלכתחילה,כנראה שהיה לנו הרבה יותר קל לקום וללכת.
אני למדתי שכשמשהו רחוק מלזרום באופן חלק יחסית,כשמנסים בכוח ועוד כוח בלי סוף,כי אנחנו באמת מקווים ורוצים שהפעם משהו שם ישתנה,שהפעם זה יצליח אם רק נפעל בצורה אחרת,בזמן שהתשובה כן נמצאת עמוק בפנים,אבל כמובן שמפחיד להתמודד איתה,היא התשובה האמיתית.
היא שם
והיא קיימת
והיא לא תעשה שום דבר אחר חוץ מלאכול אותנו לאט ובטוח.
ומה אני לומדת מזה,בעיקר בשנה האחרונה?
פאקינג לסמוך על האינטואיציות שלי למען השם !!!
