מה הסבירות, שאלתי את עצמי שבחנוכה הזה או שיש ימים שאני מוזמן לשני ארועים במקביל באותו יום או שיש ימים שאין בהם כלום, עצמי רק הסתכל לעברי ואמר בחיוך סרקסטי כשאין כלום אתה מתלונן שאין כלום וכשיש כל כך הרבה אתה מתלונן שיש.
חכם העצמי הזה וחייכתי לעברו חזרה.
כן, כבר כמה ימים בעבודה מתכננים את מסיבת חנוכה, שריינתי את היומן שלי ואת שלך, לרגע לא היה לי ספק שאני לא הולך לבד.
יום לפני המסיבה האחות מה יקרה לי, מתקשרת, לילדוד, בן ה-5 יש מסיבה בגן ביום של המסיבה של העבודה. המצלמה שלה לא עובדת... כן, אני אתן לך את המצלמה אמרתי, אבל זוכרים את הפוסט עם האצבע ועם כל היד... אז היא לא רוצה את המצלמה היא רוצה שאני אבוא ואצלם כי היא לא מסתדרת עם מצלמה שיש לה יותר מכפתור של הדלקה וכפתור של צילום...ואין לה את האוטו והיא צריכה להביא עוגה, נו טוב, באתי.
שעה מסיבה וואו, ילדים בני 5, כוריאוגרפיה ריקודים, שירה ודיקלומים, ילדים בני 5 כבר אמרתי? באחד מהקטעים היה שם אפילו את מחול האבירים מתוך רומיאו ויוליה, נראה לי שרק אני זיהיתי, העיבוד היה מודרני משהו אבל זה היה זה, יש לי את זה מוקלט בוידאו שלא יהיו אשליות... וכל ההורים עם מצלמות, טלפונים, טאבלטים מצלמים, האליטיזם במיטבו.
החזרתי את כולם הביתה, פרקתי את כסא הילדים ונתתי לה אותו אחר כבוד שיוחזר לרכב שבו הוא אמור להיות – רמז, זה לא הרכב שלי... לפחות לא כרגע.
נסעתי, אספתי אותך ונסענו למסיבה השניה, אנחנו כבר בשעה איחור ביחס להזמנה אבל למי איכפת, נכון? נכון!
נכנסנו, צעקות הקולולולו כבר היו בעיצומן, קריאות ה"איפה הכפיים" הועפו לאויר המקום כמו שעון מעורר כל דקה וחצי בדיוק ואני כרגיל מנסה למצא את האיזור השקט יותר עם אותם האנשים שקריאות הקולולולו לא מעוררות בהם את הצורך לקום ולהצטרף לג'ונגל.
אני כל כך לא מתחבר לזה וכל כך לא שם אבל אני מודע למחוייבות החברתית ומקפיד להגיע למסיבות הללו הרבה פעמים בגלל שצריך והתפקיד מחייב ולא בגלל שום דבר אחר. זאת בדיוק הסיבה מדוע אני לוקח אותך איתי.
ואתה, בשלך, מענטז ומתענטז עם כל מה שזז שם, מתאים את עצמך בדיוק לקהל היעד. אתה כזו רוח חיה במסיבות בדיוק באותם המקומות בהם אני לא מוצא את עצמי. אני מעדיף לראות חבורת ילדים בני 5 רוקדים לצלילי מחול האבירים ולא לשמוע פרוייקט של מישהו שיש לו שם משפחה כמו כדורגלן עבר.
אחרי שעה של פיזוזים לקולות "הופה", התיישבת לידי, ואמרת, זהו עכשיו אני איתך.
חייכתי לעצמי, ועצמי, טוב נו, הוא פשוט היה שם מוחמא ונפוח מעצמו.