לפעמים כדאי לעצור, לבחון ולבדוק מחדש האם זה מתאים.
הויכוח התחיל, היה בקטנה, על איזו שטות.
משם זה רק המשיך והתפתח.
אני חוזר מאוחר, אתה חוזר מוקדם, אני תמיד עייף, אתה תמיד רוצה לנצל את שעות הערות עד הכלות הנשימה.
אני מותש בסופ"ש, אתה רק מחפש מה עוד לעשות, אני מנסה להשלים עוד שעות שינה, אתה לא מבין איך מתבזבזות להן שעות.
אני לא מבין למה כל הכלים תמיד בכיור, ואתה לא מבין מה הבעיה.
התרגזתי, ואני בסופו של דבר לא מבין למה מתוך כל הדברים של הבית, יוצא שאני משלם את כל ההוצאות ואתה חיי לך דיי טוב.
שנינו עובדים. לא ביקשתי ממך שכר דירה אבל חשמל מים גז ארנונה סופר ושאר ירקות, הם בדיוק שלך כמו שהם שלי.
אז מה אם אני יכול להרשות לעצמי לשלם הכל, אני לא מבקש שתשלם במקומי, אלא רק שתתחלק איתי.
לרגע לא הבנתי, מה אני מממן שלך, שאלתי.
ואתה בנונשלנטיות, ורק כדי להכעיס ענית כן. ידעת שאני אתרגז עוד יותר.
זה כבר מתבשל אצלי לא מהיום. כנראה הגיע הזמן.
זהו, אנחנו סיימנו, אמרתי בקור רוח מקפיא כמו שרק אני יודע. רק אז נפל אצלך האסימון.
מחר, אמרתי כשאתה יוצא לעבודה, תתחיל לחפש לך מקום אחר לגור בו. יש לך שבועיים לעזוב.
יצאת באותו הרגע. באמת חשבת שארדוף אחריך? איזו בדיחה.
השבועיים אוטוטו מסתיימים. ארזתי כבר את כל הדברים שלך בארגזים ליד הדלת. אתה מוזמן לקחת.
לילה טוב.
