"איך אני אמור לסמוך עלייך?" הוא הביט בעיניו הכ''כ כחולות. שיערו הבלונדיני שהיה פעם רך ומלא נהיה דליל וקשיח מהלחץ הנוראי של חייו האינטנסיביים מדי בשביל בחור כה צעיר.
אך עדיין מצאתי אותו יפה. מעצבן, נרקיסיסטי, אבל יפה.
העברתי את ידי על לחיו, והסתכלתי בעיניו במבט רך.
הוא התמלא תקווה; אז לא הייתה לי ברירה אלא לומר לו את הדבר הבא:
"זה לא התפקיד שלך, לסמוך עליי."
והאור בעיניו כבה, בדיוק כמו שתכננתי מלכתחילה.
נראה לי עוד בדייט הראשון הודעתי לו שהוא נכנס לעולם של כאב, כשהוא מתערבב איתי.
לפעמים התחת שלי גורם לאנשים לא לשים לב לדברים הכי חשובים.
אבל נתתי לו את מה שהוא רוצה, כי לא משנה כמה ייאשתי אותו ופגעתי בו, הוא ייקח את זה, את כל מה שאף אחת אחרת לא הצליחה לתת.
ולאחר מכן, הוא הלך. עדיין עיניו יפות כמו אגם, אך ללא אור, אפילו לא ניצוץ קל של ברק ניצת מעיניו.
הוא בטח יחזור לקבל את זה שוב, עם מנה של שקרים יפים ושריטות על החזה, כי הוא ביקש שלא להגיע לדיונים עם סימנים בצוואר.
מזל שהוא לא דוגמן תחתונים.