בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

על הפער בין שליטה להצלפה

לפני 5 שעות. ראשון, 21 ביולי 2019, בשעה 00:12

זה סימן שאני שמחה עכשיו.

אני אוהבת להיות שמחה אבל אני גם מתגעגעת לכתיבה.

תתגעגעו אליי עד הדרמה הבאה מתוקים.

לפני 6 ימים. ראשון, 14 ביולי 2019, בשעה 16:56

הלכתי לאיבוד בבניינים במרכז
עם תרמיל ומדים ולחות גבוהה מאוד
מעט תקווה ושפע של שביזות
מתלוות אליי בדרך הפקוקה הזו

פגשתי את הקבלן ושוחחתי עם מוכר
חטפתי צעקות ממאבטח רשע
הוא לא כיבד אותי קצת, הוא לא כיבד אותי כלל
הורה לי לפנות לשקע אחר

שיטעין לי את הפלאפוןןןןןן
כי אין לי מספיק סוללה
שיטעין לי את הפלאפון
כי אני צריכה להגיע היום

Back to Tel Hashomer's

Ohhhhhh

אפשר כבר לעבור לערבה בבקשה.

לפני שבוע. שישי, 12 ביולי 2019, בשעה 07:49

מראה מראה שעל הקיר

מי הכי זונה בעיר?

מי פתחה רגליה לכל בחור

מי נכנסה לפאניקה בכל איחור?

 

מראה מראה שעל הקיר

יצא לי להכיר

את כל סוגי הבולבולים

גם קטנים וגם גדולים

 

מראה מראה שעל הקיר

הראי לי את הצלקות שלי

לא רק אלה על גופי

גם אלה שבנשמתי

 

מראה מראה שעל הקיר

סגרתי את רגליי

אז למה זה כאב

הנפשי ובליבי?

 

לפני שבועיים. שישי, 5 ביולי 2019, בשעה 17:41

את לא אשמה

בזה שהוא פגע,

כאשר הוא נגע,

דרש ואת ליבך כתש.

 

את לא אשמה

בזה שהוא הבטיח לך

שייתן את עולמו

ואז

כאשר הבין כמה הוא גדול, ברח.

 

את לא אשמה בזה

שהוא נתן לך את התחושה

שאת היחידה בעולם

כה יפה

כה נפלאה

ואז נעלם בלי לומר מילה.

 

את לא אשמה

בזה שנפלת לחיקו

ואז קצת נשברת כשראית גם אחרת נופלת.

 

את לא אשמה

בזה שנתת את ליבך

בזמן שהוא נתן את שלו

למישהי אחרת.

 

את לא אשמה

בזה שישנת במיטה

והוא החליט "לפנק" בדרך לא דרך

 

את לא אשמה

בעברך הנורא

שבו את כה מתהללת.

 

אך בלילה במיטה

אני שומע אותך בוכה

ואני יודע שהיית רוצה להיות

האשמה היחידה.

לפני 3 שבועות. שבת, 29 ביוני 2019, בשעה 08:37

במבי קפצה וטיילה בעולם, הייתה שמחה ותמימה, היער היה מקום נחמד בו ציפורים שרות והעצים מחייכים.

אבל אחרי הרבה נהמות ושיניים חשופות במבי הבינה שהיער הוא לא המקום הקסום שהיא חשבה, לכן פנתה אל המלכה בבקתה וביקשה ממנה הגנה.

המלכה נשבעה להגן על כל יצורי הממלכה, לכן החליטה לשים את במבי בכלוב, שיגן עליה מכל אלה שרוצים ברעתה.

ומעתה, מי שרוצה את במבי, צריך לעבור דרכה.

הרבה רצו לטרוף את במבי והתייעצו עם שועלי היער כיצד יצליחו לרמות את המלכה.

הם ענו שהם יצטרכו להציג את עצמם המגנים, כי המלכה עייפה ותשמח לעצור ולנוח.

לכן, כל כמה זמן היה מגיע טורף לארמון, מציע למלכה להחליף אותה.

מציג חום, אהבה, רצון להגן.

כל פעם אחד מהם ניסה לפתוח את הכלוב, לכן במבי רעדה ויללה והמלכה רצה להגן עליה בחזרה.

במבי קינאה במלכה, על עוצמתה ועל כוחה להתמודד גם עם האריה הגדול ביותר.

ואילו המלכה קינאה כי במבי לעולם לא תאלץ לעמוד על המשמר, הכלוב, צפוף כמה שיהיה, חופשי ומוגן.

מלכה יקרה שבי,

תודה שאת שומרת עליי מכל אלה הרעים שרוצים לפגוע בי, מהעולם האכזרי.

יום אחד אמצא מלך שיאהב את שתינו ואז תוכלי להתחלק איתו בהגנה עליי.

או מלכה,

אני לא אגיד לך מה לאהוב.

לפני 3 שבועות. רביעי, 26 ביוני 2019, בשעה 16:36

סאדיסט יקר, סאדיסט חביב

הסתכל עליי והסתכל סביב

התחת לא סגול

הלחי לא אדומה

וזאת לא כי חיכיתי רק לך.

 

סאדיסט יקר וחביב

אותי זה מאוד מעציב

שהדרך היחידה שבי אתה מנסה לשלוט

זה רק עם קיין ושוט.

 

סאדיסט יקר וחביב

שמור לעצמך את התחביב

אם ברצונך בי לשלוט

תסתכל לי עמוק בעיניים

ותגיד

"אני צריך אותך"

ככה, כאשר אדחק לפינה

בין במבי למלכה

תדע שערערת אותי מספיק כדי שאציית לך.

לפני 3 שבועות. שלישי, 25 ביוני 2019, בשעה 10:29

שכבתי עם הרבה אנשים.

חלק מהם שיקרו לי, חלק אמרו לי בפרצוף שאני הטישו היומי שלהם.

העדפתי משמעותית את אלה שהיו כנים איתי לגבי זה שאני שם רק כדי להתרוקן.

אבל, למרות שלא ציפיתי ליותר מדי, עדיין הצלחתי להתאכזב.

פעם הבאה אני מבקשת שתקשרו לי גם את העיניים בנוסף לידיים, ככה לפחות אני לא אצטרך לראות את המבט המת בעיניים שלכם שוב.

לפני 3 שבועות. ראשון, 23 ביוני 2019, בשעה 22:15

לילה יקר,

רציתי לספר לך שקניתי לפטופ ורוד, זוהר ויפה.

מצאתי הנחה באילת, חסכתי בעצמי ואני מאוהבת בו ממש.

הוא ורוד, קטן ושמח, קראתי לו פלאפי.

עד גיל 6 הצבע האהוב עליי היה ורוד, הוא היה שמח, בוהק רועש וחי, כמוני.

ואז הפסקתי.

עברתי לשחור, עד שהבנתי שהאימוץ של צבע זה לחיי השפיע עליי יותר מדי.

מצאתי את עצמי בצד, באפילה, שונה מכולם.

חור שחור של אנשים מעוותים למדי.

אז עברתי לכחול.

וגם את הכחול לקחו ממני, בכוח ואיומים.

מה שהיה פעם הצבע הרגוע והנעים של הים מופיע לי עכשיו הסיוטים, ברגליים ובפנים.

ואז עברתי לאדום, תותים, דם, שטר של 200.

אבל אני מעדיפה מלון, כבר סיימתי לכעוס ולנקום והשטר הפך לכחול בינתיים.

אז אחרי כמה זמן שהרגשתי אבודה, ניסיתי שלל צבעים ואנשים.

ואף אחד מהם לא הרגיש בכלל מתאים.

ואז, במקום הכי חשוך, עם שיר של בילי אייליש מתנגן, רעש של הצלפות, טפטופי שעווה וזעקות של גניחה מכאב במיטה לידי.

דווקא שם האופטימיות הוורודה חזרה אליי ובחרה להישאר איתי.

לילה יקר, תודה שהענקת שקיעה ורודה למעני.

אני מבטיחה להעניק לך אור בשיא החושך, עם הלפטופ שלי.

לפני 3 שבועות. ראשון, 23 ביוני 2019, בשעה 17:33

לא תמיד הייתי שולטת.

התחלתי להתעניין ב BDSM כבר בגיל 9, לא יודעת מה יותר עצוב, כמה שזה מוקדם או כמה שזה נהיה שכיח.

אהבתי לציית, להיכנע, להיות מובלת ע''י העדר, לתת למישהו להחליט בשבילי.

זה היה יותר קל ולעיתים מחרמן.

ואז אתה הגעת.

נכנסת בדפיקה קלה אל ליבי, יצרת בלגן איום וכשיצאת ניקית את הנעליים שלך ולא על השטיח.

ואז התחלתי לפחד.

ומה אם אני שוב אתן למישהו לשלוט בי והוא ישתמש בי כמו פח אשפה של כל הטראומה והמכאובים שלו?

פתאום היסוס.

כבר לא רוצה להיקשר, אל תדברו אליי מלוכלך, משחקת אותה מלאת ניסיון, שוכבת רק עם בתולים.

תנו לי לשלוט, אבל הרבה מעבר למשחק.

אני רוצה לגרום לכם לרדוף אותי, להיכנס לחייכם ברוח סערה, לצאת בקלילות ולהשאיר אתכם עם טעם של עוד.

וגם את זה עשיתי.

זה נגמר במאות שיחות טלפון בוכות, תודה לאל לא שלי, של גברים שנקמתי בהם בשמו של גבר אחר.

ובלי ששמתי לב, נרקמה זהות חדשה על הזהות הקיימת, כועסת, זהירה, צמאת דם ואנליטית.

אשכרה חשבתי על אסטרטגיות על איך לנצל אתכם.

אז רציתי להגיד שאני מצטערת גברים, שפגעתי בכם, ששלטתי בכם בלי ההסכמה שלכם.

היום אני מבטיחה לשאול לפני כל הצלפה ;)