בדרך כלל אני זו שמובילה בדייטים.
יש לי המון על מה לדבר, אני נהנית מהאווירה ואני סה״כ די מקסימה.
ואנשים, במיוחד גברים, אוהבים רגע לשבת ולתת למישהי אחרת להיות בליד.
טוב, הגברים שמעניינים אותי לפחות.
אבל הוא היה שונה.
לא הצלחתי להכניס משפט שלם, או כל דבר שהוא לא תגובה למשהו שהוא אמר.
אליטיסט, מתנשא, בטוח בעצמו, לא סותם את הפה ואוהב להשתלט על הכול: זה כמו להסתכל במראה.
אבל קצת מעוותת.
לא במובן של הבחור נראה עקום, דווקא חתיך, עיניים מהממות לטבוע בהן (והוא יודע, הוא יודע כמה העיניים שלו יפות, מה שהופך אותו לעוד יותר אני)
אלא כמו עיוות בזמן: להסתכל אחורה עליי, על מי שהייתי לפני 3-4 שנים בערך? קצת פחות מעניין, אבל העיקרון.
ואני, אני כבר התקדמתי משם.
אני מספיק מנוסה בפגיעות אמיתית כדי לדעת שהמשפט "קל לי להיות פגיע" זה לא פחות מאוקסימורון.
לא מאמי, לא קל לך להיות פגיע, פשוט קל לך לדבר על עצמך. זה לא אומר שאתה באמת חושף את עצמך, שאתה פותח משהו כואב. להיות פגיע אומר להיות בעמדה שיכולים לפגוע בך, ואתה? אתה עוד לא שם.
אני לפחות מנסה. אני לפחות מודה שזו לא פגיעות, אלא כשאני מדברת על עצמי, על דברים שנשמעים פגיעים, במקרה הטוב זה פריקה אבל לרוב זו מניפולציה. אחת די מסריחה מצידי, אם שואלים אותי.
אבל בדרך כלל אתם לא שואלים אותי, והוא לא שאל אותי שום דבר.
לא יודעת, אני לא אוהבת אנשים שהם גרסה לא מעודכנת שלי. קול אחי, יש לך עבודה שעושה לך כסף, דירה מהממת ואתה נראה טוב. זה לגמרי הדברים שרציתי בשביל עצמי בגיל 22, וזה היה מספיק עד שזה לא.
טוב נו, ארוחת ערב חינם? אבל היא עשתה לי צרבת, והוא אפילו לא בישל כמו שצריך. עוד טווס, עוד עופרי. מלא ביקורת עצמית שהוא יורק החוצה, חצי כדי לסחוט מחמאות וחצי כדי להרגיש טוב עם עצמו שהוא "פגיע".
ידעתי שסקס לא ייצא מזה. עזבו סקס טוב, אני לא מתכוונת לעשות סקס לא טוב. אבל סקס, בכלל, לא היה הכיוון.
חבל, אני אוהבת עיניים יפות.