כל הדרך היא שיננה בראש את מה שהיא הולכת להגיד לו.
מה את צריכה את זה בכלל? היא אמרה לעצמה
בכלל מה נכנסת לכל התסבוכת הזו??
איזה בן אדם נורמלי אוהב בכלל את כל השיט הזה?
מה את צריכה להודיע לו לאן את הולכת, מתי את חוזרת, מתי אכלת, מה עשית, הודעת תחילת יום הודעת סוף יום משימות פה, משימות שם...
ובסוף כשהם כבר נפגשים...
מי רוצה שיקללו אותו, ישפילו אותו, ידרכו עליו יקשרו אותו יכאיבו לו , מה זה ???
ומי הוא בכלל שהוא חושב שהוא יכול לעשות לה את זה? להורות לה, להכאיב לה, להשפיל אותה...! ולמה היא בכלל מצייתת לו??
אבל....לחש קול קטן בתוכה -אבל זה מה שבעצם את רוצה...
והיא מיהרה להשתיק אותו
גם שוקולד אני רוצה!! וזה לא טוב לי! אז אני רוצה לחזור להיות נורמלית! "ונילית" כמו שהוא קורה לזה בחיוך. די כבר עם כל השיט הסוטה הזה! מה יש? חברות שלה שמספרות על החברים העדינים והמושלמים שלהן לא מאושרות? לא מחייכות אחרי סקס? הן כן! אז גם היא רוצה ככה! בלי כל הסטיות האלו!
.
.
.
כמה שעות אחר כך, כשהיא מתכרבלת מתחת לזרוע הגדולה שלו, מחוייכת בתוך ענן ורוד של סאבספייס, מרוחה בזרע רוק ושתן, היא מרגישה מבעד לענן אזורים בגופה שמתחילים לפעום בכאב מתוק שמחר כנראה יהפוך לכחולים שחורים וסגולים. אחרי שהתיר את הקשירות, מרח בעדינות משחה על האיזורים הפגועים והוריד את האזיקים מידיה ורגליה והיא זחלה והתכרבלה לו מתחת לכנף כדי לקבל את מנת הליטופים שכל כך אהבה אחרי
היא נזכרת ששוב לא אמרה לו שום דבר ממה שתיכננה
שהגיעה אליו ונמסה לתוכו מיד מההתחלה, וקיבלה ברצון ובשקיקה את כל מה שנתן לה
ואותו קול קטן בתוכה נאנח ואמר בחיוך- "...נו... כל פעם אותו דבר..."
בפעם הבאה...בפעם הבאה היא בטוח תגיד לו!