לא רק שליטה

כל הדרך היא שיננה בראש את מה שהיא הולכת להגיד לו.
מה את צריכה את זה בכלל? היא אמרה לעצמה
בכלל מה נכנסת לכל התסבוכת הזו??
איזה בן אדם נורמלי אוהב בכלל את כל השיט הזה?
מה את צריכה להודיע לו לאן את הולכת, מתי את חוזרת, מתי אכלת, מה עשית, הודעת תחילת יום הודעת סוף יום משימות פה, משימות שם...
ובסוף כשהם כבר נפגשים...
מי רוצה שיקללו אותו, ישפילו אותו, ידרכו עליו יקשרו אותו יכאיבו לו , מה זה ???
ומי הוא בכלל שהוא חושב שהוא יכול לעשות לה את זה? להורות לה, להכאיב לה, להשפיל אותה...! ולמה היא בכלל מצייתת לו??
אבל....לחש קול קטן בתוכה -אבל זה מה שבעצם את רוצה...
והיא מיהרה להשתיק אותו
גם שוקולד אני רוצה!! וזה לא טוב לי! אז אני רוצה לחזור להיות נורמלית! "ונילית" כמו שהוא קורה לזה בחיוך. די כבר עם כל השיט הסוטה הזה! מה יש? חברות שלה שמספרות על החברים העדינים והמושלמים שלהן לא מאושרות? לא מחייכות אחרי סקס? הן כן! אז גם היא רוצה ככה! בלי כל הסטיות האלו!
.
.
.
כמה שעות אחר כך, כשהיא מתכרבלת מתחת לזרוע הגדולה שלו, מחוייכת בתוך ענן ורוד של סאבספייס, מרוחה בזרע רוק ושתן, היא מרגישה מבעד לענן אזורים בגופה שמתחילים לפעום בכאב מתוק שמחר כנראה יהפוך לכחולים שחורים וסגולים. אחרי שהתיר את הקשירות, מרח בעדינות משחה על האיזורים הפגועים והוריד את האזיקים מידיה ורגליה והיא זחלה והתכרבלה לו מתחת לכנף כדי לקבל את מנת הליטופים שכל כך אהבה אחרי
היא נזכרת ששוב לא אמרה לו שום דבר ממה שתיכננה
שהגיעה אליו ונמסה לתוכו מיד מההתחלה, וקיבלה ברצון ובשקיקה את כל מה שנתן לה
ואותו קול קטן בתוכה נאנח ואמר בחיוך- "...נו... כל פעם אותו דבר..."
בפעם הבאה...בפעם הבאה היא בטוח תגיד לו!

תתרחק ממני
היא אמרה
לא היתה בקולה נימה של פקודה
אולי של בקשה.
תתרחק
אתה מכאיב לי
ולא מהכאב הזה ששנינו אוהבים
אתה מכאיב לי רע
אתה מכאיב לי בפנים, במקום שלא נתתי לאיש לגעת
אתה מכאיב לי 
במקום שנכנסת אליו בלי רשות
ועכשיו אתה מפותל בתוך הסיבים של נשמתי
אני לא יכולה לנשום בלי להרגיש אותך
להתעורר בלי לחשוב עליך
להירדם בלי לפנטז עליך
אתה חלק ממני . אתה בתוכי ואתה עוטף אותי
ואני
מרוב אתה
כבר לא יודעת מי אני
ואתה , בלי להתכוון
מכאיב לי כל כך
אז תתרחק
קח צעד אחורה
ותן לי לנשום קצת בלעדיך

והוא
הסתכל עליה בעיניים מקשיבות
וניגש צעד קדימה, בלי מילה
ועטף את כולה בחיבוק הזה שלו
והיא התמסרה לחיבוק
נמסה
ונעלמה.

אולי אגיע אלייך על סוס אביר לבן
עטוי שריון חבוט מאימי מלחמה
ואת תחכי לי בשמלה נפוחה
ושיערך עשוי כמנהג הגבירות
ותורידי ממני את בגדי הקרב
ותלמדי אותי מהם רוך ואהבה

ואולי אגיע אלייך עטוף שלווה ואור
בגלימת הנזיר האפורה כעין שק
ואת תחכי לי צחה וברה
בשמלה דקיקה ובשערך פרחי קיץ
ותורידי ממני את בגדי הנזירות
ותלמדי אותי מהי תשוקה

ואולי אגיע אלייך ברעש ומהומה
בחליפת עסקים מוקפדת היטב
ואת תחכי לי ילדותית ותמה
בשמלה צבעונית ושערך בצמות קלוע
ותתירי מצוארי את זו העניבה
ותלמדי אותי מהי תמימות

ואולי כבר הגעתי, ואולי כבר הינך
ולמדתי ממך רוך ואהבה, תשוקה ותמימות.

"שולט הוא גם בנאדם. זה שהוא יראה מולי חולשה רק יגרום לי להעריך אותו יותר*"
*(חוץ מאשר במקרים שהוא באמת יצנח לאיזו תהום בחייו ואז ... נו... זה כבר לא מתאים  כל כך עכשיו כל מערכת היחסים הזו...)

"קחי אותי! אני מוכן להכל! אשרת אותך בכל דבר! אין לי גבולות בכלל!**"
**(חוץ מאשר אם תרצי לצרף אלינו עוד גבר. או לזיין אותי עם סטראפון. או שאבוא להסיע אותך כשיש סופר קלאסיקו)

"הנה רשימת הגבולות שלי. בחיים אני לא אסכים לסטירות, אנאלי, לבלוע, פומביות וסימנים***"
***(שלום אדוני, בוקר טוב. חגיגת חצי השנה שלנו ביחד היתה מדהימה. התחת שלי מתחנן לעוד, הפרצוף שלי דורש עוד סטירה לחינוך, הזרע שלך עדיין טעים לי בפה וקיבלתי מלא מחמאות על הסשן שלנו בדאנגן. מצ"ב תמונה של התחת המוכחל שלי. אני כל כך גאה להיות שלך)

"אני תמיד אהיה שם בשבילך. כשאני איתך את אף פעם לא לבד****"
****(חוץ מאשר כשתעצבני אותי, או תחפרי מדי, או שסתם יתחשק לי שקט ממך ותקבלי ממני איזה עונש התעלמות של שבוע שיחרפן אותך)

"אני שולט אמיתי. לא כמו כל המתחזים פה*****"
*****(מה, לראות פורנו בדסמי ולקרוא 50 גוונים לא מספיק?)

"אני שולט לחלוטין. תמיד הייתי ותמיד אהיה. זכר אלפא אמיתי******"
******(אבל אם דווקא בא לך מישהו שילקק לך את כפות הרגליים אני גם בעניין)

אז כן- תחרות סיפורי בדסמ בתפוז, עם פרסים והכל- ואפילו אחלה סיכוי לזכות!!

מה עושים?

נכנסים לכאן:

http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/507/180388490/

כותבים סיפור בדסמי-

ומחכים לפרסים!!

פשוט, נכון?!?

ועכשיו
כולם רוצים לפתוח שערי שמיים
יש כאלו שלוחשים תפילה
יש כאלו שזועקים בבכי
נוסעים לכותל, לקבר, לארון הקודש
משתמשים בשופר, בספר, במגילה
ואני ?
אני אשתמש בך.
וכשתגמרי
הקולות כבר יפתחו שערי שמיים.

"הכעס כבר נעול אבל עדיין מטלטל"

השורה הזו נתקעה לו בראש, חוזרת שוב ושוב ושוב, כמו כדי להזכיר לו שזה תקוע. שאין התחלה או המשך- זה פשוט תקוע שם.
והוא נכנס אליה הביתה, יודע, מהתכתובות שהיו בינהם קודם, בדיוק איפה ואיך היא מחכה לו.
היא הכעיסה אותו. היא עשתה מעשה שלא יעשה. שברה את הגבולות.
-"מה, גם לשולטים יש גבולות?" היא שאלה אותו בתימהון אמיתי, פעם. לפני.
-"ברור. את יכולה לקרוא להן הגבלות, הנחיות, חוקים, כללים- איך שבא לך. אבל הם גבולות לכל דבר."
-"ואם נשלטת עוברת 'גבול' כזה?"  היא שאלה, ספק ברצינות, ספק בהתגרות
-"מה יקרה אם שולט יעבור על גבול שלך?"  הוא ענה בשאלה
-"סביר שיהיו לזה השלכות חמורות..." היא מרצינה "אני לא חושבת שאוכל לסמוך עליו"
-"בדיוק" הוא עונה, מרוצה, כמו תמיד כשהצליח להביא אותה לתשובה הנכונה.

הזיכרון הזה התערבל לו בראש, ומשום מה דקר את המעטפת שהצליח, בעמל רב, לעטוף את האדום המבעבע הזה שבתוכו.

והיא חיכתה לו, בסלון, כפי שאמרה. משום מה המראה הזה, שלה, כורעת ליד הספה בראש מושפל על כרית ומחכה לו- הרגיש לו לא שייך. למרות שכבר ראה אותו עשרות פעמים בעבר.
היא הרימה אליו עיניים אדומות מדמעות שהיא כבר לא ניסתה להסתיר. האיפור שלה, שהוא כל כך אהב לראות מוקפד ומדוייק בהתחלה ומרוח ומבולגן בסוף- צייר נתיבים של כאב על פניה.
"בבקשה" היא לחשה "תעניש אותי. בבקשה"

הוא צעד לתוך החדר, עבר על פניה ופנה לארון. הוא חיפש את הבקבוק שחיכה לו שם. הבקבוק שהיא תמיד התלוצצה שיש שני דברים בבית שהם לגמרי שלו. היא והבקבוק הזה. הבקבוק שליווה אותם כל כך הרבה לילות- ועדיין היה מלא רק למחצית. זה שאחרי שהצליף, נגע, שרט, הכאיב, הגמיר וגמר- היה חלק מהאפטרקייר הקבוע שלהם. היא היתה מוזגת לו כוס, אצבע אחת של הנוזל העינברי, הריחני, קוביה אחת של קרח- ואז היתה מתכרבלת למרגלותיו, מחבקת את רגליו והוא היה מלטף את ראשה ולוחש לה את מה שלוחשים כשיושבת לרגליך מישהי מדהימה ומסופקת כמוה. היא אף פעם לא הבינה מה הוא מצא בטעם המר הזה, לא יכלה לנסות אותו אפילו- אבל זה היה הפינוק הקטן שלו, איתה.

והוא ראה. הוא ראה שהבקבוק מלא רק כדי רבע. הוא ידע בדיוק שבפעם האחרונה שהיא מזגה לו ממנו הוא התקרב למחצית. היא תמיד צחקה שהתשומת לב האזוטרית שלו לפרטים זה משהו שגובל בOCD-.

המעטפת התפוצצה, והאדום ההוא געש ממנה, ממלא את עורקיו בזעם מסמא. היד שלו כמעט והושטה לעבר השוט שהגישה לו- ואז צנחה שוב לצידי גופו.

הוא חלף על פניה, בדרך החוצה ואמר "נדבר מחר"

הוא סגר את הדלת מאחוריו.

הוא לא ידע שהיא לא תיפתח עוד בפניו.

"אבל אמרתי לך" אני שומע צליל של חיוך ניצחון בקולה "אני יכולה לספוג המון. אף אחד לא הצליח לשבור אותי. וגם אתה לא תצליח"
אני מתנשם. היא בהחלט סופגת המון. ומכל הסוגים.
אני מחייך בשקט, ומסתובב בגבי אליה. הגיע הזמן.
*********************************************************************************************************************************
הכרנו לפני חודשיים. פלרטוטים, מסרונים, משחקי ההיכרות הראשונים.
"ומה הגבולות שלך?"
"דם וביזאר" היא עונה בלי היסוס.
"וזהו? מה עם כאב, השפלות, אנאלי..." אני ממשיך עוד ועוד ובכל פעילות שאני מציין- היא מחייכת ומהנהנת. עשתה, הייתה, חוותה. הבחורה בלי ספק בטוחה בעצמה. מנוסה.
"פעם, כשהייתי מתחילה, היה שולט אחד שהצליח להביא אותי להפסיק סשן. לא שהוא היה נורא אקסטרימי, אני הייתי נורא ירוקה.
אבל מאז- כל מי שניסה לקחת אותי לאקסטרים- לא הצליח. אני סופגת הכל, מוכנה להכל- והכי חשוב- נהנית מהכל. תנסה. לא תצליח"
"את יודעת שהפה שלך חותם על צ'קים שהתחת שלך יצטרך לפדות"- אני מקניט אותה
והיא, באותו חיוך ידעני עונה לי "כבר שמעתי גם את זה. אני מוכנה להתערב איתך על מה שאתה רוצה- אין מצב."

אז עכשיו, הערב, הגיע הזמן לנסות.
כבר חודשיים שאנחנו משתעשעים לנו, סשנים והולכים ונהיים יותר ויותר חזקים, עמוקים- והיום, אולי הגיע הזמן למחוק לה את החיוך היודע-כל הזה מהפרצוף
דבר ראשון, כמובן, קשירה הדוקה למיטה. ידיים, רגליים, מקבע את הגוף ואת הראש
יוצא החוצה ומביא מהרכב את כל הציוד הנדרש
"תכירי, בטי" אני מציג בפניה זוג מצבטים מחוברים בשרשרת כסופה.
"מתה על מצבטים!"
אני מהדק לה את הפטמות. היא נאנחת בהנאה.
משחק איתה קצת ואז בבת אחת תולש את בטי מעליה
היא צווחת בכאב ולאחר שניה שואלת "אפשר שוב?"
בטי נכשלה.

לאט לאט אני מציג בפניה חברים נוספים- אדי גלגל הכאב, האלי השוט, ריקי הספנקר, ריצ' הקיין, פני הנר, דוני הבאטפלאג האימתני, מתי הסרגל- וכולם משיגים את אותה תוצאה. גניחות קלות, צווחות של כאב ושל עונג- ואותו "אפשר שוב?" המבקש והמתחנחן, שנאמר בחצי חיוך של ניצחון, ממש כאילו אמרה- אני יודעת שאתה מנסה- אבל באמת שלא תצליח.

"אבל אמרתי לך" אני שומע צליל של חיוך ניצחון בקולה "אני יכולה לספוג המון. אף אחד לא הצליח לשבור אותי. וגם אתה לא תצליח"
אני מתנשם. היא בהחלט סופגת המון. ומכל הסוגים.
אני מחייך בשקט, ומסתובב בגבי אליה. הגיע הזמן.
 
"תכירי, זוהי ג'ני. היא תהיה החברה האחרונה שלנו להערב."
היא מסתכלת על היד שלי, וחיוך הניצחון שלה הופך למבע של בעתה

אדום!!אדווםם!!! אדוווווםםםם!!!!
 
על היד שלי מטיילת לה ג'ני, טרנטולת המחמד שלי.
עכשיו תורי לחייך.

כשהיא קנתה אותו , בסייל של סוף השנה שעברה, הוא היה עוד אחד מהבגדים שקונים כדי שיהיה לשנה הבאה כי המחירים נורא זולים וכאלה.
סריג פשוט מצמר אפרפר שהדגיש וטשטש בדיוק מה שהיא אהבה להדגיש ולטשטש  
ועכשיו היא בדרך אליו, והסריג עוטף אותה. האורות קצת יותר בוהקים והריח של הגשם שהיה מדגדג לה באף. וגם הסריג. טיפונת מגרד וקצת לא נוח.
מה זה ההוראה המטומטמת הזו- מי מבקש מהנשלטת שלו לבוא עם סריג? כבר היו לה כלמיני הוראות משולטים- עם תחתונים, בלי תחתונים, עקבים, ביריות, חזיות וכלמיני כאלה. אבל סריג? ועוד עם ההוראה המטומטמת הזו לא ללבוש שום דבר מתחתיו. עכשיו כל העור שלה כאילו טיפה מגרד, משהו כזה- בגבול העליון של הגירוד. מה זה הפטיש המוזר הזה לסריגים?
 
 

 
   
בדרך חזרה הביתה, כשהפטמות המגורות והאדומות שלה השתפשפו בצמר, והסריג הזכיר לה בדיוק כל נגיעה של זנב השוט בה- היא הבינה. והיא ידעה שהוא יודע בדיוק מה היא מרגישה עכשיו, ומחייך.   וגם היא