כמו תמיד יפים המילים שלך
כמו תמיד יפים ולא מכסים דבר
פעם אמרתי לך צעיפים צבעוניים ושקופים
כן נס
לאחוז בנס זמן כה רב
זה הרואי ממש
האדון שלפני השאיר איתך מנוף
וכמו כל מנוף
הוא משכפל ומגדיל כוחות
נאומי תפארת מעולם לא אהבת
במיתוסים
יציאה מבור הצלמוות
מחייבת
לא להביט אחור
כך אורפאוס וכך גם לוט
נבל לא היה לי לננגן לשומרי השאול
ומלאכים לא באו לבתי לקחת אותי מסדום
היה לי רק אותי
נואש
ומתעקש
את פשוט לא יודעת
שהלונה פרק הזה
היה כולו
מעשה מקסם
של סירים ומחבתות
חבוטים
של שקי תלבושות שהושמו בצד
אולי ישתמשו בהם בפורים
של קרטונים גזורים
וצלופנים של שוקולדים
של כדורים חבוטים
והמון דמיון
שהפיח בהם
אורות נוצצים
של המון אהבה
שהרעידה בהם צלילים נפלאים
כמו הילד הקטן העני והשחור
באפריקה
שקיפל חוט ברזל
ועשה גלגלים
עם ידית
וחלם שהוא נהג מרוצים של פררי
היום הדברים הקטנים הפשוטים העלובים
הנבוכים
המשונים
הכמעט בלתי נראים
מרעידים את בטנך
וטוב שכך
אל תפארי את הגרוטאות
שגם אם לא היו לך לבית
השיבו לך את ביתך
ואותו אליך
טוב לי שאת מרגישה בבית עם אדונך
שמרו אחד על השני
לפני 15 שנים. 23 במרץ 2009 בשעה 16:26