לפני 10 שנים. יום ראשון, 27 במרץ 2016 בשעה 19:48
אני בישלתי.
הבן שלי צילם.
אכלנו.
דיברנו.
והגענו לחדשות. חייל ירה במחבל מנוטרל.
הטונים עלו,
"אני לא מוכן לשמוע אותך אם ככה אתה חושב"
"אתה תקשיב לי כשאני מדבר אליך"
צעקנו, אמרנו דברים שאנחנו אומרים שנים. ביטלנו כל אחד מה שהשני אמר, שנינו היינו הכי צודקים.
ואז אמרתי לו, בני, אתה תקשיב לי, לא כי אני צודק ואתה טועה.
אתה בכלל לא טועה, והדברים שאתה רואה הם אלו שיובילו אותך לדרכך ( ויחד איתך את ה DNA שלי)
אתה תקשיב לא כדי לדעת מה יהיה. לא כדי ללמוד ממני מה קורה.
אתה תקשיב לי כדי לדעת מה היה.
מה הביא לפני 101 שנה את סבא רבא שלך לכאן,
מה היתה ירושלים שסבתא שלי חיה בה.
מה עשה סבא שלך בבוץ במעברות, בכפרים, במרפאות.
אתה תקשיב לי כדי לדעת איך הגעת להיות אתה.
במה האמנתי אני כל חיי.
אתה תקשיב כדי שתדע לאן אתה צריך ללכת.