המסע אל השליטה הוא מסע של הוודעות ומודעות.
מגיל מאוד צעיר, ובמיוחד בגיל המעצב של הנעורים, כל אישה עוברת סידרה של תהליכי חינוך והפנמה.
היא לומדת להחביא חלקים מחוכמתה, להתבייש במיניותה, לצנזר ולסרס את ייצריה ותשוקותיה ולהכנס למידות שנתפרו עבורה.
בדיוק כמו שהסינים היו מקבעים את כף רגלה של הנערה לגודל קטן על ידי זה ששמים את כף הרגל בסד שלא מאפשר לה לגדול מעבר לגודל שנקבע כנכון.
עליה להיות תמיד פחות חכמה מהגבר, פחות מינית ממנו, פחות חרמנית ממנו ופחות ייצרית. גם ובמיוחד כשיא יודעת שאישיותה הולכת ומתתעצבת רחוק רחוק, מרחק עולם שלם, מהאמת ומה שהיא יודעת שהיא.
חוכמתה, תשוקותיה ומיניותה אינם בתוכה עבורה עצמה. הם קיימים בה אך ורק כדי לרגש ולחזק את הגבר שאיתו היא נמצאת.
הבדסמ, השליטה, קודם כל נועדו להיות מסע של הוודעות ומודעות. להכרה, לקבלה, להכלה של כל החלקים של הנשלטת שהוסתרו, הודחקו וסורסו בה.
לתת אותם חזרה לעצמה, ללמוד אותם מחדש, להכירם, להתאמן בשימוש בהם ולאפשר לה לעשות עם
חוכמתה ותשוקותיה את אשר לבה חפץ לעשות בהם.
זה נשמע דבר והיפוכו, אבל לטעמי לפחות, השליטה מעניקה לנשלטת מחדש את החופש לבחור מי ואיך היא רוצה להיות.
