חלק מהותי בשליטה אצלי תמיד היה הצורך לאזור, לטפל, להציל...
הייתי מוצא את עצמי אם מישהי שבורה רק כדאי שתהיה לי סיבה לקפוץ על הסוס הלבן לאסוף אותה ולרכב אל השמש.
לא מעט פעמים מצאתי את עצמי צולל לכיוונה ונשאר למאתה איתה פשוט כי היא לא רצתה את השינוי ואני לא הייתי מוכן לוותר.
בפעמים אחרות השינוי קרה בלי קשר אלי.
ספורים הפעמים שהדרך שלי והדרך שלה הצטלבו באופן מושלם.
אני לא יכול לשנות אף אחת. הן צריכות לרצות ולהבין איך לשנות בעצמן...יותר מזה... זה לא תפקידי עלי אדמות.. ואפשר בכלל להיות בזוגיות אם מישהיא לא מפורקת מהחיים... זה שהתחברתי בצורה טובה, לא הופך אותי למומחה.
לא משנה כמה אני מודע לעובדה הזאת אני תמיד מרגיש את אינסטינקט לשים את העוקף על הסוס, ללבוש את שיריון האביר...ולהציל את הנסיכה.
אם זה אישה שבוחה ברחוב, סיפור שאני שומע על מישהי שאני אפילו לא מכיר ועד לפוסט בפייס או בלוג כאן בכלוב.
אני ישר מגיע למסקנות מה היא צריכה ואיך אני הייתי פותר לה את הבעיה... ממש בודהה... הנבחר... הילה של קדוש מסביבי...
כנראה "הזיקנה" עושה את שלה והיום אני מבין שהדבר היחידי שאני כן יכול לעשות זה לתת חיבוק חזק, ליטוף, כתף לבכות אליה...מקסימום להיות כלי לאזר... או בקיצור חוץ מלהכיל ואנרגיות חיוביות אין מה לעשות... זה לא בשליטתי...
בתור שולט זה לא קל לא לשלוט, לכן אני עדיין מוצא את עצמי, לא פעם, שולח יד למושכות... ואז נזכר שאין טעם בכלל לתפס לעקוף.
הבלוגים פה בכלוב משפשפים אותי טוב טוב.... יש פה כל כך הרבה תיסכול, שיברון לב, כעס, אכזבה והרס עצמי...
אין לי סוף מבריק לפוסט הזה.
הסוס בריא, שמח ואופטימי... הוא לא מתגעגע למשימות ההצלה.
הלכתי על גיף עדין... מוטיב הסוס יכול להוביל למקומות טיפה קשים :)
והייתי חייב משהו לכול השבורות :)... יהיה בסדר!
או שלא