הרבה זמן לא חלמתי חלום צלול.
אני מחזיק לך את השיער בקוקו. מזיין לך את הפה, רגיל כזה, לא משהו מיוחד. הרגיש כמו משהו שאנחנו עושים כבר הרבה זמן. פשוט היה לי צורך רגעי ואת היית ליד אז השתמשתי. את ילדה טובה, תמיד מוכנה לעזור.
אבל את כמו שאת, חייבת להתחכם. חייכת חיוך זדוני ונתת לי פתאום ביס בכיפה. שובבי כזה, כאילו טיזרי אבל הוא יצא לך חזק מידי. אאאאאאה... ממש חזק.
השתחררה לי סתירה שהתלבשה יפה מידי על הפרצוף שלך. את מופתעת כי רק רצית להצחיק. הפרצוף שלך מתעוות לעלבון. אני מתעלם. דוחף לך את הזיין עמוק ומהר. יורדת לך דמעה. ואני גומר.
אני מושיב אותך על הברך שלי, מחבק ומנשק לך את הלחי האדומה.
את: "סליחה שנשכתי לך חזק מידי."
אני: "לי יצא יותר חזק, אני יודע שלא רצית להכאיב."
מלקק לך את הדמעה
אני: "לא נראה לי שאת תוכלי לסלוח ולעבור הלאה אם אני רק אתנצל"
את אם פרצוף מבולבל שמשתנה להכרה. את כועסת שאת לא זאת שאמרת שזה לא יספיק להתנצל, ומי אני שיכניס לך סתירה בכלל.
אני מכניס לך שני אצבעות לכוס מאחורה, היד שלי גדולה והתוסיק שלך כל כך קטן. מתחיל להקפיץ אותך על הירך שלי. את כל כך חמה ורטובה. את מתחילה לעשות את הקולות הקטנים שלך. אבל אני שומע ורואה שאת עדיין עצורה וכועסת מהסתירה.
אני: "שניה לפני שאת גומרת תכניסי לי סתירה הכי חזקה שלך"
את מופתעת ומתחילה להגביר קצב. מחזיקה לי את הזיין, שעדיין עומד, כדאי לייצב את עצמך, שלא ליפול.
אני רואה שאת מתרכזת. נחושה להגיע לגמירה רק כדאי לתת לי את הסתירה הזאת, שכל כך מגיע לי.
עדיין מקפיץ אותך אם האצבעות בתוכו, מכניס לך אצבע אחת לתחת, זה מעצבן אותך שאת נהנת מזה, את ממשיכה להגביר את הקצב ונשענת לי על החזה. מתרכזת.
אני מחייך, את כל כך חמודה ואז בום! סתירה. מתעורר. פאקינג שלוש בלילה.
חזקה הקטנה הזאת!
עוד לילה בלי שינה.